סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: 'בולינט' בירושלים…
איך אמר לי פעם חבר: "ירושלמים אוהבים נוסטלגיה, בעיקר נוסטלגיה של פעם...". ככה מצאתי עצמי פונה למדרחוב דורות ראשונים, שזה בעצם מעין סמטה שמתחבאת לה במדרחוב המרכזי של העיר. שנים ארוכות לא היתה לי סיבה לעבור שם. היו לא מעט חברים שגרו שם, רובם כבר לא בירושלים ואלו שעוד נשארו עברו למיקום הרבה יותר שקט. אם הייתי חושב על סיבה רצינית להגיע לאזור, זה כנראה היה הרצון להתחדש בתקליט בחנות התקליטים המפורסמת של גלי, אבל באמת שכבר הרבה זמן לא סובבתי את הפטיפון. ובכל זאת, הסקרנות גברה עליי, בעיקר כאשר שלט המורה על הפיאוור ב'בולינט' ניצב לו בדרכי, אז שאני לא אעצור?
בימות הקיץ החמים, בימי שישי של ירושלמים, הפך ה'בולינט' לאטרקציה של העיר. אטרקציה, בעיקר אם אתם בעניין של "לראות ולהיראות". הסמטה כולה הפכה רחבת בולינט, עם די.ג'יי על העמדה, אינספור מלצריות באטרף ורשימת המתנה שלא נגמרת. האטרקציה השנייה במקום, היתה העובדה שהמקום היה פתוח 24/7 - כך שאת השעות הקטנות מאוד היו מנצלים הברמנים האחרונים בעיר לקפה של סוף הלילה וארוחה של לפני השינה.
מאז הספקתי להשתחרר מהצבא, לעשות טיול של אחרי באנגליה, לחזור, לברמן בחצי מהעיר, לעבור לברלין, לחזור, לברמן שוב חצי עיר, לחפש את עצמי בהודו ולמצוא את עצמי בפלורנטין, ואז הפסקה ליד נתב"ג ושוב לחזור לעיר. ובכל הזמן הזה, בסמטה הקטנה של המדרחוב, השתנו דברים. פשוט לא שמתי לב.
התרעות פיקוד העורף