סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: 'התחנה' ברחובות…
אתם מכירים את הימים האלה ששום דבר לא מסתדר לכם? אז בדיוק כזה אחד היה לי בחמישי האחרון. ככה גם מצאתי את עצמי בפאב 'התחנה', שהתגלה כמו עוד תחנה באותו יום מבאס. הכל התחיל כשהתעוררתי לבוקר קר מפוצץ בנסיעות לסידורים כאלה ואחרים. התארגנתי על ארוחה קלה והופה - אני בדרך לצפון. לקראת סוף יום מתיש החליט הרכב שהוא נותן את החלק שלו למצב הרוח המלנכולי שלי ופתח בשביתה איטלקית.
הבר מעוטר בפוסטרים ובציורי קיר. בצד אחד עמדת DJ שדאג להשמיע להיטים שמעלים בך זיכרונות וגעגועים, ובצד השני רכבת עץ ענקית על הקיר. מסביב לבר פזורות פינות ישיבה ובחוץ ישנה מרפסת גדולה סגורה, מקורה ומחוממת.
ניסיון כושל לאותת לברמנית העלה שהיא בדיוק מחפשת בקבוק כלשהו עם הפנס של הסמארטפון. סבבה מחכים. "חצי גולדסטאר אנפילטרד וחצי הייניקן בבקשה", אמרתי עם חיוך גדול. "בכיף, אבל אין לנו חצי, רק 450", ענתה הברמנית. הדבר שאני הכי לא מבין בהרבה ברים בארץ זה: מה זה לעזאזל ה-450 הזה, מהיכן הוא הגיע ובעיקר למה?
"סבבה אז שיהיה 450", זרמתי. אני מוכן לבלוע את הצפרדע כל עוד הבירה טובה. לזכותה של הברמנית יאמר שהיא ציינה מהתחלה שזה רק 450. טוב, אתם יודעים מה אומרים - צרות מגיעות בצרורות. אז אם רוב היום חיכיתי לבירה הראשונה שלי, אז זה ממש לא היה המקום להיכנס אליו.
התרעות פיקוד העורף