סנהדרינק בתערוכה, והפעם: המשימה - לשחק מיניגולף על יצירת אמנות מודרנית. ולהבין משהו...

בשם הצדק הפואטי וההגינות האינטלקטואלית, יש לעמוד לימינה של האמנות המודרנית. יש להודות בכך שנמאס קצת, ואף בזוי, ללעוג לה תמיד, להשתלח בה כבגונבת דעת ולהציגה כזבנית ערמומית של בגדי מלך חדשים. אבל מה לעשות שלעיתים תכופות היא לא מותירה ברירה. שכן החלופה להאשמה זו בהונאה תרבותית היא הודאה צורבת בטמטומו המוחלט של המתבונן, שאינו מסוגל לפצח את המסר המוגש לפרצופו...

חוץ מיצירת אמנות עצמאית, כל אחת מהעבודות משמשת מסלול מיניגולף, עליו מוזמנים המבקרים לשחק... (צילומים: גל דרן)

כל יצירות האמנות המוצגות בתערוכה משמשות גם כמסלול מיניגולף עליו מוזמנים המבקרים לשחק... (צילומים: גל דרן) אנחנו ממשיכים במסע הרוח המגוון בעקבות החיבור המקורי שיצרה בירה מכבי עם אירועי אמנות שונים. שונים מאוד. הפעם, הובילה אותנו הדרך אל עיר החוף הפסטורלית בת-ים, שם חבוי בשכונת מגורים דהויה מוזיאון חדש, קטן וחמוד באמת. תערוכת הקיץ "מיניגולף בת-ים" משלבת שמונה עבודות של אמנים שונים, המוצגות זו לצד זו בחלל מעוגל. חוץ מיצירת אמנות עצמאית, כל אחת מהעבודות משמשת מסלול מיניגולף, עליו מוזמנים המבקרים לשחק באמצעות ציוד שישכרו במקום (בעשרה שקלים בלבד. הכניסה לתערוכה חופשית). אם נתלה לרגע את הציניות מחוץ למוזיאון, הרעיון להנגיש אמנות מודרנית לקהל, ועוד לכל המשפחה, ועוד באמצעות משחק – מבורך ומקסים. אלא שאתגר המיניגולף בתנאים משונים אלה מפרך ומתסכל לא פחות מהאתגר המכונה "הבנת האמן". ואולי זהו מקומה של הבירה במארג וזהו הקשר שלה להתרחשות האמנותית: לסייע למבקרים להשיג בהשפעתה המשמחת את מה שיתקשו לתפוס במלוא חושיהם. תערוכת מיני גולף - אווירה - צילום גל דרן.jpg

תערוכת מיני גולף - אווירה - צילום גל דרן.jpg

חוויית ההתבוננות שלי, לדוגמה (גם כן דוגמה), נעה בין מיצבים שבהם לא הבנתי מה אני רואה, לבין כאלה שבהם הבנתי מה אני רואה – אבל לא מה זה אומר. אמחיש, ברשותכם, באמצעות נציגות משני הקצוות. העבודה "Almost sexual" של גבי קריכלי, על-פי דברי ההסבר המובאים, כהרגלם, בשפת סתרים, מציגה "בחלל שחור שאריות מתערוכות עבר, חפצים וכלי עבודה מסטודיו האמן ואובייקטים פיסוליים עם היסטוריה ועתיד, מתערבבים יחדיו לאור מנורות גידול שנלקחו מחממות וקופסאות אור". ובכן, הבה נציץ פנימה וננסה לשפוך אור על התעלומה: חדר חושך שבתוכו מונחים מין גשר עץ ענק, שלד עץ של שמשיית חוף וכמה מנורות, והשלט המואר "Almost sexual". ואני שואל: למה Almost? לגמרי! איך משחקים שם מיניגולף אפילו לא ניסיתי לחשוב. ואילו "בריכה" של איילה לנדאו ברורה יותר, ובוודאי מרגיעה יותר. "על המשתתפים לעלות לשלולית הגדולה העשויה מלבד ולנסות להעביר את הכדור דרך מכשולי ההרים והשלוליות אל מעבר לגשר, ולקלוע לפתח שבין ההרים המקיפים את האגם הקטן". לא תאמינו: המראה תואם את התיאור. מין אי כזה בגוונים כחולים, כמו בתפאורה של הצגות ילדים, ועליו סלעים רכים ודגלים צבעוניים, ובקצהו בריכה מיניאטורית. לתוכה, אם ירצו ילדי בת-ים, ויתרכזו מספיק, ולא יותשו מכל הסימבוליקה האמנותית שמסביב – אולי יצליחו להשחיל סופסוף את כדור המיניגולף. ואז, רק אז, יוכלו ללכת הביתה, מרוצים ותרבותיים, גוררים אחריהם הורים מוכי-חופש וגם שאלה אחת, טורדנית: מה ברובד העמוק ביותר רצו מאתנו כאן? מיניגולף בת-ים - תערוכה קבוצתית. מובי - מוזיאוני בת-ים. סטרומה 6, בת-ים. שעות פתיחה: ג', ה': 12:00-20:00, ו', ש': 10:00-14:00. תאריך נעילה: 10.10.15

שתיתי, ראיתי: האמנות, הגומה והתעלומה

סנהדרינק בתערוכה, והפעם: המשימה - לשחק מיניגולף על יצירת אמנות מודרנית. ולהבין משהו...

סנהדרינק בתערוכה, והפעם: המשימה - לשחק מיניגולף על יצירת אמנות מודרנית. ולהבין משהו...