החיים עצמם: אלכסנדר ביר גארדן במודיעין

אורי שמיר גילה שמועקת החגים נמשכת אצלו הרבה אחרי ההקפות השניות. רק קפיצה ל'אלכסנדר ביר גארדן' השכונתי במודיעין הבהירה לו שהוא לגמרי לא לבד בעסק הזה...

המלצר המזוקן, פינה את השולחן והבטיח לבנות ולי, לחזור בהקדם עם שני צ'ייסרים ובלונד שלישית. יצאתי לרגע צרכי ניקוז וכשחזרתי המקום היה מפוצץ. מזל שביקשתי משכנותיי השיכורות לשמור לי על המקום, חיבקתי חזק את הבלונד שלי והתחלתי בשיטוט לצרכי ציתות.

השיחות בשולחנות הנשים, שהיוו רוב מוחץ ב'אלכסנדר ביר גארדן', עסקו בעניינים פדגוגיים, פר אקלסנס. החל מיישום שיטות חדשניות ומהפכניות בהתמודדות עם ילדים בעידן הסלולרי וכלה בטקטיקות ואסטרטגיות הנוגעות לאילוף בעלים סוררים וחמיות (כן אנשים, מסתבר שזוהי צורת הריבוי התקנית של "חמות". תרגיעו, לא אני המצאתי...) בלתי נסבלות, בתקופת החגים ובכלל. כמה מאותן נשים זיהו אותי. ניסיתי להיזכר מתי בדיוק הכרנו ואיפה ישבנו בדייט כדי שאוכל להתנצל בפניהן. אבל הן רק חייכו אלי במאור פנים ושאלו: "אתה אבא של אלון מעירוני א', נכון?".

אומרים שאלכוהול הוא חומר משמר. ובכן, הוא משמר הכל - חוץ מסודות. לבקשתן, גררתי את הכיסא שלי לעבר שולחנן. את מקומי תפסו שתי צעירות מקומיות יפהפיות. רובו של היופי הזה היה גלוי לעין, כנראה בשל מצוקה כלכלית קשה. שכנותיי הבחינו במבטי הרחמים הממושכים שלי בצעירות האומללות. לאחר שהצגנו את עצמנו הפכנו לחברים והשיחה / וידוי קלחה. מסתבר ששתיהן גרושות טריות. שתיהן מורות שהבעלים נטשו אותן ואת העיר לטובת "חושות" ששכרו באחד המושבים באזור שוהם, ולמרות ניסיונן העשיר בדייטים כושלים, הן עדיין נחושות למצוא "מישהו נחמד כמוך, אבל צעיר".