החבית העממית: בירת חיטה בווארית בהירה

הבירולוג גדי דבירי קופץ ראש לתוך החבית הכי תוססת בגזרת האלכוהול ועושה לכם קצת סדר בראש וגם בסגנונות הבירה השונים. והפעם: בירת חיטה בווארית בהירה...

שורשיה של בירת חיטה נטועים אלפי שנים אחורה באזור הסהר הפורה - אשור ובבל, שהן עיראק של היום. יש אומרים שהבירות הראשונות שבושלו היו בירות חיטה. טענה זו מתבססת על העובדה שחיטה לסוגיה היתה הדגן העיקרי בתקופה ההיא ולכן הבירות העתיקות יוצרו דווקא מחיטה ולא משעורה.

מאז ומתמיד בישלו מבשלי הבירה מבוואריה בירות לא רק מגרעיני שעורה, אלא גם מחיטה ומשיבולת שועל. מכיוון שיבוליי החיטה היו לעתים נמוכים, התפתחה "תחרות" בין מבשלי הבירה לבין אופי הלחם על השימוש ב"משאב" יקר זה. לאחר שהעניינים יצאו קצת משליטה, באו לעזרתם השליטים וחוקקו חוקים המתירים בישול בירה רק משעורה, בעוד את החיטה הם משאירים לשימושם של אופי הלחם, כמו, למשל, חוק טוהר בירה הבווארי שנחקק בשנת 1516.

כל זה מביא את צרכני הבירה לשנות את העדפותיהם ולהחליף את בירת החיטה בלאגרים בהירים כמשקה היומיומי. הירידה הדרמטית בצריכת בירות החיטה הביאה לכך שבשנת 1798 הורה מלך בוואריה, לודוויג השני, להפסיק את ייצור בירות החיטה במינכן ובמקביל החל למכור את זכויות בישול הבירה.

גיאורג שניידר היה אחד ממבשלי בירת החיטה עבור המלך אשר נאלץ לעזוב את מקום עבודתו עקב הפסקת הייצור. שניידר, שהאמין כי לבירת החיטה יש עתיד וניסה להילחם למען המשך ייצור הבירה, רכש את זכויות הייצור ויחד עם בנו החל לייצר לראשונה בירת חיטה שלא תחת זיכיון הכתר.

עד אמצע המאה ה-20 דשדשה צריכת בירת החיטה, ומאז, באופן מפתיע, החלה הצריכה לעלות באופן דרמטי, כאשר כיום כרבע (!) מכמות הבירה הנמכרת בגרמניה היא בירת חיטה. אגב, רבע מכמות צריכת הבירה של בווארי שעומדת על כ-200 ליטר בירה לאדם בשנה, אז תודו שמדובר בכמות לגמרי מכובדת (...).

בארץ ניתן להשיג מספר לא מבוטל של מותגי בירות חיטה גרמניים, כאשר הפופולאריים שבהם הם: 'ווינשטפן', 'פאולנר', 'פרנסיסקנר', 'ארדינגר', 'שניידר', 'מייזלס' ו'בנדיקטינר'. לצד זה מוצעים בשוק מספר מותגים בסגנון בירת חיטה בווארית מתוצרת מבשלות מקומיות, ביניהן: 'מלכה', 'שפירא', 'בזלת', 'ג'מס', 'שריגים', 'פס', 'ללה' ועוד.