כך הפכה המדינה המשעממת בעולם למדינה הכי מעניינת מבחינת בירה ולמקום האחרון שמשמרים בו את מסורת האייל
קצת היסטוריה
מדינה משעממת, סגנונות מרתקים
לא מתנזרים מהצלחה
מי שהביא את עיקר הפרסום לבירה הבלגית הם הנזירים. לא מדובר בסגנון אחיד והשמות מתייחסים רק לצבע וחוזק הבירה. האיילים השונים נבדלים משמעותית במתיקות, מרירות ובאופי התיבול (החל באפס תבלינים וכלה במגוון תבליני המזרח הרחוק). מכיוון שהמאה העשרים ומלחמותיה לא עשו חסד עם תעשיית הבירה בבלגיה ומאחר שהדור הצעיר עבר לבירות קלות יותר (מי אמר לאגר?) נעלמו חלק מהמנזרים והבירות שלהם. במשך תקופה נקראו כל הבירות שהיה להן קשר למנזר (קלוש או לא) בשם abbey beer. עם עליית קרנן בעולם החליטו המנזרים הטראפיסטים להפריד עצמם מהברדק הזה וב-1997 סימנו עצמם בנפרד ומאז נשארנו עם ארבע קטגוריות: 1. מיוצרת ע"י מנזר לא טראפיסטי. 2. מיוצרת ע"י מפעל מסחרי בשיתוף מנזר. 3. ממותגת בשם של מנזר שאיננו קיים, או מבוססת על מיתוס, ומיוצרת ע"י מבשלה מסחרית. 4. ממותגת בשם שמזכיר בדרך כלשהי מנזרים. ברור שהיה מדובר בבדיחה, בעיקר כאשר רבים קפצו על העגלה הרעועה הזאת, ולכן יצר איגוד המבשלות קטגוריה נוספת שכוללת רק את השתיים הראשונות שמסומנת בלוגו שלהם: Certified Belgian Abbey Beer. אגב, את קונספט הלייסנסינג מהמנזר המציאו הנזירים מ-leffe שנקלעו לקשיים כלכליים בשנות החמישים ומכרו את המתכון, אבל בעיקר את המותג, למבשלה שנקנתה יותר מאוחר ע"י סטלה ארטואה שבתורה התמזגה לתוך תאגיד אינטרברו. עוד כמה שראויות לאזכור הן: maredsous ששייכת לדובל, ו- floreffe ו-affligem שבבעלות הייניקן. כיום יש 18 כאלו. אך יש גם סיפורים, כגון על st. sixtus הטראפיסטים שפנו למבשלת st. bernardus כדי לייצר אצלם בירות והתחרטו בשנות ה-90. למרות שאין להם סטטוס מנזר יותר, ברנרדוס מייצרים חלק מהבירות לפי המתכונים המקוריים.
תופסים טרמפ על הטראפיסטים
אם בסנט סיקסטוס עסקינן, חשוב לדבר על החבורה שהחלה את ההייפ הגדול- הטראפיסטיות. המנזרים החברים במסדר הטראפיסטי (שלוקח את שמו ממנזר בשם la trappe שהוקם בנורמנדי 1664) הם חלק ממסדרים קתולים שהוקמו ברוח בנדיקטוס (כוכב עבר בסנהדרינק) וידועים בעיקר באימוץ שתיקה כחלק מאקט ההתבודדות וצום, מנזר לטרון שייך להם למשל. המהפכה הצרפתית הבריחה אותם לארצות השפלה ושם החלו לייצר בירה במקום יין. מעבר לעניין אירוח עולי רגל, הבירה הייתה חשובה בתקופות צום. אבל סה"כ הם התחילו די מאוחר לייצר – ווסטמאל הייתה הראשונה ונוצרה רק ב-1836. האדיקות והאובססיביות לאיכות הביאו רבים להעריך ולהעריץ אותן. בירה טראפיסטית יכולה להיות מיוצרת אך ורק במנזר שלה, הנזירים חייבים לקחת חלק בייצורה והרווחים חייבים להגיע למנזר או למטרות קהילתיות של המנזר. כיום ישנם עשרה מנזרים שיכולים להתנאות בשם ושישה מהם בבלגיה: Westmalle, chimay, orval, rochefort, achel ו-westvleteren של נזירי סנט סיקסטוס. כרגיל אין זה אומר שהם בסגנון טראפיסטי, שכן לכל מנזר המתכונים שלו. גם בלגיה סבלה ממהפכת הפילזנר וניפקה בעצמה את סטלה, דווקא רגע לפני הורדת המסך על תרבות עשירה, הגיע טרנד המיקרו מבשלות העולמי וההתעניינות המחודשת בסגנונות האלו ואיתו פיתוח היצוא והצלת האייל הבלגית.