זיו לנצ'נר הצטרף לסדנת בלנדינג של מזקקת 'מילק אנד האני'. מועצת סנהדרינק עדיין מחכה שיחזור למערכת כדי לדעת אם כבר אפשר להכתיר אותו כמאסטר בלנדר...
כמה מילים על גורן וכמה מילים על הקהל בסדנת הבכורה. האיש הוא שילוב די נדיר של מקצוענות, ידענות, ענווה ורצון טוב. לא מאלה שיעופו על, או מעל, לקוחותיהם, גם כשאלה אינם בקיאים כלל. והקהל, עד כמה שאפשר להתרשם בלי להכיר באמת, היה אקלקטי מאוד, במגוון גילים, גברי ברובו ולא אחיד ברמת הידע. עם זאת, וחשוב הרבה יותר, הכיתה הפגינה עניין, סקרנות, שקדנות ונימוס שקשה למצוא בכל מסגרת השכלה אחרת. מפתיע, נעים ומקסים בכרטיס אחד.
בהפסקה הוזמנו עתודאי הוויסקי לכיבוד קל (לחמים, גבינות, ירקות) ולסיור, "לא מוכרחים", ברחבי המזקקה. הכיתה התייצבה כאיש אחד, כמובן, ועברה את כל המסלול – טיפול במים, טחינה במגרסה, בישול ותסיסה במכלים, זיקוק בדודים, יישון בחביות – בהדרכתו של מנכ"ל 'מילק אנד האני', איתן עתיר.
על השולחן, מול מקום הישיבה של כל משתתף/ת, אורגנה מעבדה קטנה, ובה משורות, משפך, אלכוהולמטר, כוסות טעימה, 6 דוגמיות וויסקי וקנקן מים. בקבוקון אישי ריק, שתכולתו 250 מ"ל, המתין כבר למערכה האחרונה ועליו תווית ממותגת 'מילק אנד האני'. שם הבלנדר וגובה אחוזי האלכוהול יירשמו על התווית עם השלמת היצירה.
דילול קליל במים בכל ניסיון (בכל זאת, חוזק חבית), הרחה, טעימה, רשימה, מדידת אחוזים, פרצוף חושב – והלאה. מהצד זה נראה כמו שיעור יצירה לגדולים, שמצדם שקעו לגמרי באמנות והשקיעו באותה מידה. זה השלב שבו גם השתחררו קצת, אולי כי שתו קצת, התלהבו קצת, התבדחו קצת – אבל נשארו חניכים מצטיינים. המזקק הראשי תומר גורן עבר ביניהם, התעניין, נענה לבקשות טעימה וזרק פה ושם הצעה עדינה: "פה לטעמי כדאי יותר עץ", "לדעתי מתאים כאן עוד XB", וככה.
בסוף סדנת ה'בלנדינג', כשכל אחד מהמשתתפים ביקבק וחתם את עבודת הגמר שלו, הגיע זמן פיזור, אף שניתן היה להתרשם כי איש לא ממהר. תומר גורן שאל בשקט איך היה ומישהי ענתה לו ככה: "האמת, אני שונאת וויסקי. באתי כי לחבר שלי יש יום הולדת ורציתי שיהיה לו כיף. אבל זה היה מעולה, ורק עשה לי חשק לנסות". בסדנה כזו, נראה שאין מחמאה גדולה מזו.
התרעות פיקוד העורף