שוק לא תוסס: שמפניה מחוץ לבועה

לרגל הסילבסטר חשבנו שזה זמן טוב להזכיר לנו, ולכם, כמה אנחנו אוהבים שמפניה, אז ביקשנו מחברי המועצה לבחור כל אחד את השמפניה האהובה עליו...

אין בזה באמת טעם, הם אומרים, והקטגוריה לא מצליחה להתרומם. 'מואט', המותג החזק ביותר, נמכר לא רע - אבל עיקר השוק הוא מועדונים, ובסצינת ה-Fine dining אנחנו כמעט ולא רואים ייצוג לשמפניות. בתפריטים זה קיים, בשולחנות - לא ממש. אוי, כמה שזה חבל. שהרי שמפניה טובה היא קודם כל יין. כזה שיודע ללוות ארוחה, אולי טוב יותר מכל משקה אחר. להציג מורכבות, עידון, אלגנטיות ועושר טעמים.

אז לרגל הסילבסטר חשבנו שזה זמן טוב להזכיר לנו, ולכם, כמה אנחנו אוהבים שמפניות, וביקשנו מחברי המועצה לבחור כל אחד את השמפניה האהובה עליו. אז לחיי השנה הבאה, ומי ייתן ובסיכום 2017 נציג תמונת מצב מבעבעת יותר.

הסגנון של וילמאר שונה בתכלית מזה של לרמנדייה; כאן מדובר בשמפניה עשירה מבית שלא פוחד משימוש מושכל בחביות ויישון ארוך על השמרים. 90% פינו נואר שנותנים את הגוף, הפירותיות (וכמובן את הצבע), לצד מעט שרדונה שמוסיף רעננות. שמפניית רוזה רצינית, כזו שיודעת לסחוב ארוחה, ובעיני אחד מהמשקאות הרומנטיים והסקסיים ביותר בעולם.

בספטמבר טעמנו יינות לתפריט החורף של 'טורקיז'. ביקשנו מהיבואן שישלח לנו 'רודרר ברוט רזרב', אבל בטעות שלחו במקומה 'רודרר רוזה וינטאג' 2010'. התקשרתי לאורן שקד להגיד לו שהם טעו, והוא צחק ואמר, תשתו אותה. מגיע לכם. ואיזו הפתעה. שמפניה נפלאה! אעז ואומר שהיתה זו חוויית היין המשמחת ביותר שהיתה לי ב-2016.

ביקשו (איזה ביקשו, ציוו) עליי לכתוב כמה מילים קצרות על השמפניה אותה הייתי רוצה לשתות בסילבסטר הקרוב. עניתי שאכתוב על מה שהגיע אלי. אמרו שבסדר. מזל שמה שהגיע אלי הוא אחלה דבר. הרוזה של מאמ (כן, אותו בית מיתולוגי המוכר כמעט לכל חובב שמפניה בזכות הקורדון רוז' הכה פופולארי שלו) היא לא רק שמפנייה טעימה לאללה, כמו כל שמפניה , ביננו, אלא גם כזו שהיא שמחה ומשמחת במיוחד. זה לא רק הצבע הוורוד החמוד אלא גם הטעם שהוא הרבה פחות רציני וכבד ראש ממה ששמפניות חיוורות פנים עושות. משהו פירותי חמוד ומצחיק כזה שעושה ממש טוב על הלב. ובשנה שבה הולכים לעולמם אהובים כמו לאונרד כהן ופרינס, שלא לדבר על אהובה עוזרי (לא שכחתי את דייויד בואי, פשוט לצערי מעולם לא למדתי לאהוב אותו כמו שצריך. אולי עוד לא מאוחר) מה עוד נותר לנו מלבד לנסות ולשמח את ליבנו במשהו מבעבע ומדגדג בפה כמו שמפניה טובה.

שמפיין היא עולם יין מקביל. אם בתודעה הצרכנית שלנו לשמפניה יש נישה, הרי שבשמפיין לכל יקב יש פורטפוליו שלם של שמפניות שונים. ואם הרוזה ככלל הוא יין קליל, הרי שבשמפיין הוא לעיתים היין האדום. טאטינז'ה Presige brut הוא תזכורת נפלאה ששמפניה היא עולם ומלואו ולא נישה. פירותי, מרוכז, מדויק, שמרי, מאוזן, ועם נגיעות של טאנין מהיין האדום. יצירה קסומה, ששנה אזרחית חדשה מהווה רק תירוץ לפתוח בקבוק.

המשקה האהוב עלי ביותר בעולם הוא שמפניה ואני אוהבת את רובן, אבל אם הייתי צריכה לבחור שמפניית-על אחת, הייתי ללא ספק בוחרת ב'קרוג'. קרוג הוא בית שמפניה חלומי, בו גם לשמפניה הפשוטה ביותר טעמים וניחוחות שלא נשכחים ולא נגמרים לעולם. אני מאחלת לעצמי לשנה החדשה לשתות יותר מהשמפניה הזו. מי שישקה אותי שמפניה של קרוג יעשה אותי מאושרת עד אין קץ.

ווינסטון צ'רצ'יל כל-כך אהב את שמפניית פול רוז'ר שהם הקדישו לו סדרה. שמועות מספרות שהוא שתה 42,000 בקבוקי פול רוז'ה בחייו. טכנית זה אמנם בלתי אפשרי, אך תודו שהסיפור יפה. אז לכבוד השנה החדשה שמתקרבת, אני מאחלת לכולנו שנשתה הרבה שמפניות בימים שקטים וטובים.

אני לא הטיפוס של שמפניה. עבורי בקבוק שמפניה טוב הוא בסך הכל תחליף בינוני לארגז הבירה שיכולתי לקנות באותו סכום. אבל זכורה לי אחת שלא רציתי להניח מהיד, טעמתי אותה לפני שנים בהשקה של החברה הסקוטית והיא חרוטה על לוח ליבי, ורק תחשבו כמה קשה עבדה בכדי להגיע לשם. קראו לה 'לנסון נובל קווה' והיא נחנה באלגנטיות מלאה בכח, כמו בלרינה יפיפייה שנדמה כי אינה נתונה למרותו של כוח המשיכה.

מרוב רעש, צלצולים וספירות לאחור, אנשים נוטים לפעמים לשכוח ששמפניה זה יין. טוב שיש יינות כמו Cuvée Rosé Brut מבית לורן פרייה שמזכירים את העובדה הזו. העדינות והמופנמות שלו יגרמו לו ללכת לאיבוד באירועים המוניים. קחו אותו הביתה ותפתחו אותו עם מישהו שאתם אוהבים. זה לא חייב להיות בערב השנה החדשה.

כן, אפשר להאשים אותי בלוקאל פטריוטיזם, אבל בואו נקרא לילד בשמו ונסגור עניין – מדובר לגמרי בפריבילגיה של עורך. אז נכון שביקשתי מסוללת כותבים של סנהדרינק לבחור את השמפניה האהובה עליהם, שאתה היו שמחים לפתוח את השנה החדשה, וכל מה שמיוצר מחוץ לחבל שמפיין וכו', ידוע לכולנו, אבל בכל זאת תרשו לי לחרוג. בחרתי בבלאן דה בלאן LD של יקב רמת-הגולן, כי גם ככה לא מדובר בחג שהוא ממש שלנו, אז אם כבר חוגגים למה לא לעשות את זה עם בציר מקומי. מבלי להתפייט, באמת מדובר במבעבע נפלא שעושה הרבה כבוד לאמיצים שהחליטו לעשות אותו. ואתם יודעים מה? גם עומד בכבוד עם כל הסוללה המכובדת שלמעלה.