הוא טעים ומרענן, מלא בקרח, האלכוהול כמעט לא מורגש בו, ואחרי כמה כאלה אנחנו לגמרי שוכחים שמחוץ לבר מחכה לנו מרק דביק, חם ומהביל. הקיץ הזה כולו מוחיטו...
קוקטייל המוחיטו נולד בהוואנה שבקובה, אך מקורו במשקה דומה מהמאה ה-16 בשם 'אל דראקו', שנקרא על שמו של שודד הים והאדמירל האנגלי הידוע פרנסיס דרייק. בשנת 1586, אחרי נצחונו באחת מפלישות השוד והביזה המפורסמות שלו, שטה ספינתו של דרייק לנמל הוואנה שבקובה כדי לחפש גם שם זהב. באותו זמן פרצה מגפה של דיזנטריה וצפדינה בין המלחים, ודרייק ביקש להשתמש בידע של האינדיאנים המקומיים כדי לרפא את אנשי הצוות.
שיהיה לתרופות
את השם מוחיטו נתנו לקוקטייל, שנים מאוחר יותר, עבדים שחורים שעבדו בקובה במטעי קני הסוכר. המשקה הזה היה פופולארי ביותר בקרב העבדים באותה תקופה, והם נהגו להכין אותו כדי לשכוח לכמה רגעים מעבודת הפרך במטעים ומחייהם הקשים. מכיוון שהכהיל היה קשה מאוד לשתייה באותם ימים, וטעמו היה די רע וגס, תוספת הליים, הסוכר והמנטה הפכו אותו לשתי ונגיש יותר.
בתקופת היובש נהגו האמריקאים לברוח מדי פעם לאיים כדי להשיג כמה משקאות אלכוהוליים ולתפוס קצת ראש בשמש, ובקובה הם הכירו את הדאקירי והמוחיטו שהתחבבו עליהם מאוד. במשך השנים השתפר הרום הגס לאין ערוך והמוחיטו הפך להיות לאחד הקוקטיילים הפופולאריים והאהובים ביותר. המוחיטו היה גם המשקה האהוב על הסופר הנודע ארנסט המינגוויי, שכנראה היה אחד מאלה שהביאו לפרסומו בעולם כולו. המינגווי אהב לשתות אותו בברים הקבועים שלו, ואף כתב בכתב ידו על קיר הבר האהוב עליו 'בודגיטה דל מדיו': "My mojito in La Bodeguita, My daiquiri in El Floridita".
הפרחים לבקארדי
60 מ"ל רום בהיר 20 מ"ל מיץ ליים 10 עלי נענע 2 כפיות סוכר חום מי סודה קרח, כתוש לקישוט: פלח לימון
מועכים בכוס את עלי הנענע עם הסוכר. מוסיפים את הרום הבהיר ואת מיץ הליים ומערבבים היטב. מוסיפים למשקה עד גובה ⅔ הכוס קרח כתוש ומשלימים בסודה עד לשפת הכוס. מקשטים בפלח לימון ומגישים.