אסנת גואטה מדלגת בין הסירים ומשקה שפים ביין עד שהם מוכנים לגלות לה מה הם בעצמם אוכלים. והפעם: עינב אזגורי מה'בר או וין' בתל-אביב…
שני הגברים הללו, היינן והשף, ללא ספק יודעים לייצר משהו שירגש את הפה. משהו שלכאורה ייראה קונבנציונלי, אבל בעצם יעיף לך את כל החושים וישאיר אותך בשוק כמו אחרי סטוץ מקרי, אבל ממש-ממש טוב. בשונה מהסטוץ החולף שלי, את היין של רמי בר מאור ואת האוכל של עינב אזגורי אפשר לחוות שוב ושוב. לשבת עם אזגורי לבד – תכלס, זה לא ממש אפשרי. השולחן שלנו מתמלא ומתרוקן במשך כל השלוש שעות שאנחנו יושבים ומדברים. המנות שבחר לנו השף באות והולכות ואני צמודה ל'ארכיטיפ' שלי כמו מאהב איטלקי.
"להיות שף זה לא רק להמציא מחדש או ליצור באז במדיה. להיות שף זה פשוט לבשל, להכין אוכל שעובד. גם קלאסיקות, לא רק אוכל רק למען הקהל, אלא אוכל למען עצמך ותמיד יהיה לזה גם קהל. בסוף אני מבין שכוסאמק כל הלייקים. לא אכפת לי אם יש לי מאה לייקים או אלף, יותר חשוב לי שאותם לקוחות יבואו ויעשו לי לייק בשולחן, שייהנו מהאוכל שלי. כל ענין הפרונט הזה, תוכניות הטלוויזיה והרעש האינסטגרמי כבר מעייפים אותי. הגיע הזמן להתבגר ופשוט לבשל".
אני מביטה באזגורי יושב מולי בשולחן כמו הסנדק וסביבו לקוחות, חברים, מלצרים ומיני עוברי אורח שרצו לשאול משהו. הכל רוחש שסביבו והוא מצדו תמיד מחייך, כבר לא בא לחנך יותר. היום כולם יכולים לאכול אצלו. אלו שמחפשים את האקסטרים והרעש, אבל גם אלו שבא להם שקט וקלאסיקה.
התרעות פיקוד העורף