מסייה מקרון: סיור קולינארי בפריז

מירה איתן עוד לא הספיקה לפרוק מזוודות וכבר פרגנה לעצמה טיול קולינארי בפריז - עיר התענוגות הנהנתנית שלא פוחדת מטריגליצרידים ולועגת לכבד מוגדל...

"אם התמזל מזלך וחיית בפריז בצעירותך, היא תישאר בך בכל אשר תלך, כי פריז היא חגיגה נודדת", כך כתב על פריז הסופר ארנסט המינגווי, מיודענו אמון השתייה. פריז היא אחת הערים הרומנטיות והנחשקות ביותר בעולם. עיר מסחררת המציעה למבקרים בה מגוון בלתי נדלה של אמנות, תרבות, קניות, ובעיקר אוכל ושתייה. אז נסעתי לחגוג בעיר הקרואסונים, השאנסונים והמקרונים.

---

לא צריך הרבה יותר מאשר לצעוד ברחובות פריז ולגמוע בשלוקים גדולים א כל הרומנטיקה שבאוויר. זה כמעט מספיק. הגנים, הנהר, הכיכרות, המוזיאונים, החנויות המרהיבות, האורות המנצנצים מכל פינה, והשווקים שופעי כל הטוב הזה. מחזה מרהיב שרק מגביר את החשק לעצור כל פעם באיזה ביסטרו, בית-קפה, בר יין, בראסרי, בולנז'רי, פטיסרי, פרומז'רי, שרקוטרי, בושרי או שוקולטרי. וכאלה יש המון.

זה לגמרי לא סוד שפריז היא מעצמה קולינארית אמיתית. העיר מציעה כ-40 אלף בתי אוכל, החל במסעדות גורמה יוקרתיות ועד לאוכל רחוב פשוט ועממי, שברובם חומרי גלם טריים, המטופלים בתשומת-לב מרובה ומורכבים יחד לכדי מיצג קולינארי מספק.

מסעדות מומלצות

לאחר אין ספור המלצות חמות מאוד רציתי לטעום את מרקי האודון היפניים של מסעדת Kunitoraya, אך לצערי היה סגור ביום שהגעתי, ובמקום זה עמדתי בתור (בגשם) למסעדה יפנית אחרת שממוקמת בסמוך. המסעדה שהחלה דרכה בחדר קטן, המשיכה בחדר נוסף וזחלה גם לחדר שלישי ועדיין התור אליה ארוך בערב. הגיוזה הנפלאה והראמן הטעים שאכלתי בה היו שווים את ההמתנה בקור.

ביסטרו לא מחייב, נעים, חמים וטעים. בצמוד אליו נמצא גם בר אוכל, בלי מקומות ישיבה, של אותו השף. שותים יין טוב ומנשנשים מנות שרקוטרי קטנות או פירות-ים. כיף.

ברי יין מומלצים

אחד מברי היין הלוהטים של השנים האחרונים בפריז, שכיום כבר התרחב ובאותו מקום מחזיק גם במסעדה ואף מציע טייק-אווי. בעיני הבר שווה הרבה יותר מהמסעדה. לא ניתן להזמין מקום, אבל אם תגיעו מוקדם, או לחילופין מאוחר, יש סיכוי שימצאו לכם מקום. אחד מברי היין עם האוכל הכי טעים בעיר.

בר יין מקסים עם אוכל מפתיע ומרגש שחבל לפספס. הבר ממוקם במבנה היסטורי עם תקרה מדהימה וציורי ליצנים. השף בבר הוא יפני צעיר ומאוד יצירתי, והאוכל הוא לא פחות ממצוין ומוגש באופן יפהפה. גם היינות שמוגשים פה נהדרים. רצוי להזמין מקום כמה ימים מראש.

פטיסרי מומלצים

פייר הרמה הוא אחד מהשף-פטיסרי הכי מפורסמים בפריז ובעולם כולו, מה שמסביר כנראה את התור שמשתרך מחוץ לבוטיקים המרהיבים שלו כמעט בכל שעה. הרמה ידוע בעיקר בזכות העוגיות המקרון שלו, אבל מומלץ לנסות כמה שרק אפשר ממה שמוצג בוויטרינה – טארטים, קינוחים מסורתיים, מרמלדות וקרואסונים.

עוד מוסד ידוע ומאוד מוכר, שהספיק להגיע גם למספר ערים נוספות בעולם. חלק מהסניפים מעוצבים כבתי-תה ומאפשרים לטעום את המבחר המעולה בנוחיות, ולא חייבים לחפש קרן רחוב, פארק או ספסל קרוב כדי ליהנות מהם, כמו שנהוג בשאר הפטיסריות.

"לכי ל-Ble Sucre לאכול קרואסון, כי בדיוק עכשיו המקום נמכר ותוך חודשיים הוא מחליף בעלים. "לנצח תוכלי לספר שאכלת את הקרואסון הזה, שנחשב כיום לקרואסון הטוב בפריז", כך המליצה אפרת היקרה. וכמי שיש לה פטיש לקרואסון חמאה, ברור שהלכתי, והטעם טבוע אצלי במוח עד עכשיו. אז אם עוד תספיקו, יש שם עוד כמה מאפים נהדרים. שווה.

חנות תבלינים

חנות תבלינים של אוליביה רולאנז'ה, שפרש לטובת החנות הזו לאחר שהיתה לו בעבר מסעדה של שלושה כוכבי מישלן. חנות מדהימה, מעין בית-מרקחת מסחרר של תערובות תבלינים שונים ומשונים שרוקחים שם בעצמם, שמנים מתובלים, וחומרי גלם מכל העולם. יקר, אבל שווה.

ברחוב מופטאר הוותיק נמצא אחד השווקים הישנים ביותר בפריז (נוסד ככל הנראה בשנת 1654 למרות שיש עדויות שהוא היה קיים גם במאה ה-14). אווירה צרפתית טיפוסית ודרך צרה ומרוצפת. שוק צבעוני ומעורר חושים עם שפע של מעדנים מכל עבר.

יקב בפריז

כשמיכל, חברתי היקרה, סיפרה לי שיש יקב בפריז הייתי בטוחה שהיא מסתלבטת עלי, אבל אחרי שביקרנו ביקב ובכרם, או יותר נכון במה ששימרו ממנו עם השנים, הסתברו לי עובדות מעניינות נוספות. מסתבר שכבר לפני כ-2,000 שנה גידלו באזור פריז ענבים לתעשיית היין, אך עם התפשטות החלק האורבני של העיר, סלילת הכבישים ובניית הבניינים, החלו להיעלם היקבים. כיום יש בפריז 8 יקבים קטנים ששייכים ל... עירייה. כן. ויש להם ייננים, כורמים, בוצרים ואחרים, שמקבלים את משכורתם כפקידי עירייה לכל דבר. מאמינים?

אז ביקרתי ביקב במונמרטר, שהוקם כשעדיין היה כפר קטן מחוץ לעיר. היקב הזה הוקם, כיאות לרובע בו הוא נמצא, על-ידי האמנים תושבי הרובע, והם גאים בו עד היום. במקור היו בכרמים 27 זני ענבים ב-2 דונם, אך היום הם מגדלים רק פינו נואר וגמאיי. היינות שטעמתי לא היו לטעמי במיוחד, אך הסיפור, המקום, התמונות ובקבוקי היין המעוטרים בתוויות שצוירו על-ידי האמנים תושבי המקום מעניינים ביותר. הבקבוקים מוצעים כל שנה לתרומה במכירה פומבית. אפשר לבקר במקום בסיור מאורגן מראש, בהדרכתה המחויכת של נשיאת העמותה של היקב.