נותן בכוס: קברנה סוביניון ב'איציק הגדול'

זיו לנצ'נר יוצא למסע דילוגים קולינארי, מצמיד מנה לכוס יין וממשיך הלאה. הפעם הוא הולך על פילה בקר וכוס ירדן קברנה סוביניון אצל 'איציק הגדול' …

תאוות הבשרים הישראלית עיצבה נתח משמעותי בתרבות המקומית, הולידה את מסורת על-האש במרחב המשפחתי והחברתי ואת מוסד השיפודיות במרחב המסעדתי. פתיחות לעולם והתפתחות קולינארית נשאו את התאווה העסיסית הזו ליעדים בשריים נעלים ואיכותיים יותר באטליזים, במסעדות ובמטבחים פרטיים. יש מקומות שבהם אפשר להדגים. מסעדת 'איציק הגדול' ביפו, למשל, מלווה את התהליך וגם משקפת אותו. כשקמה, לפני כ-20 שנה, כפיצול-מפץ מהשיפודיה המיתולוגית 'ציפורה' בבת-ים, המשיכה בהצלחה את הקו העממי, המסורתי, השבטי. עם השנים, פיתחה במקביל אישיות בשרית אנינה והגישה בשר מחייב יותר, על פלטפורמה גבוהה יותר.

פיינשמקרים מקצועיים יעוו פרצוף - ועדיין אני מחבב פילה. נתח לא מאתגר, אבל כה נעים. וזה שהוגש כאן מילא בצורה מצוינת את תפקידו כפילה. המטבח מילא את תפקידו בכך שלא התחכם עם הבשר המשובח ורק עשה אותו במדויק, במדיום המבוקש. הוא אמנם לא נזקק לדבר, אך הרשיתי לו לא יותר מפיזור ידני קל של פלפל שחור ממעל ומעט חרדל.

היין, קברנה טיפוסי שכמותו, מורכב במידה וכל-כך נח לשתייה, דיבר עם הפילה באותה שפה. שתי קלאסיקות, לא הרפתקניות ולא מ-גניבות, ישנות וטובות. אז אתה לועס פילה בקר לאט, ולוגם ירדן קברנה סוביניון לאט, ולא מוצא סיבה לחזור לחיים קצרי הרוח שנחפזים שם, מחוץ לבועת הבשר והיין שעוטפת וגם ממלאת אותך. זה לא הוגן. איזה עולם הפוך יש כאן.