סניור סנדוויץ': פירנצה בביסים גדולים

נמרוד שיין פירגן לעצמו כמה ימים בפירנצה וחזר הביתה עם תובנה קולינרית: עם כל הכבוד ללחם האיטלקי, סנדוויץ' זה קודם כל מה שקורה שם בפנוכו. קנטטה לפאניני...

כן, באיטלקית זה גם נשמע יותר טעים. קחו לעצמכם את הסנדוויץ', מזגו כוס יין, והתרווחו לכם על המדרכה ופשוט צללו לתוך הדבר הזה. אם סגור או שהתור ארוך מדי, לא נורא, יש אחת מצוינת גם ממש בצד השני של המדרכה. אבל בשום מחיר אל תוותרו על אחד מהמוסדות האלה המכינים לכם סנדוויץ' טוסקני אמיתי.

אני משער שיש וודאי כמה קוראים שמרימים עכשיו גבה ושואלים למה דווקא סנדוויץ' ולא פיצה חרוכה קלות עם מוצרה מקומית וזרזיף של שמן זית, או אחד מאלף סוגי הפסטה, אך זאת משום קוצר היריעה והזמן לעסוק במובן מאליו. מכל מקום, ובנוגע לשתייה, אל תאמינו לסטיגמה כאילו הקפה באיטליה יקר להחריד. אם אתם לא שותים אותו במלכודות תיירים, הוא מוצע במחיר הוגן, לפחות כמו בבתי-הקפה בבית. בנוגע ליין, ובכן, עליו כבר נכתבו ספרים והוסרטו סרטים. אפשר כמובן ליהנות מהיין השולחני ולהתבשם מהחיים הטובים שלא נמזגו לכוס, אבל בערב אפשר להזמין בקבוק משובח של רופינו, ולהתחבר לטוסקנה דרך הקיאנטי המפורסם שלה.

אין שום סיכוי שאתחיל לגרד בכלל את רשימת ההמלצות לפירנצה. אזכיר רק שפירנצה היא באמת עיר קטנטנה שלא דורשת כמעט נסיעה בתחבורה ציבורית, לא כל שכן השכרת רכב. אמת, אחרי ערב מעלף במסעדה, כשבדם זורם לך יין לבן מקומי אתה יכול להרשות לעצמך מונית חזרה למלון, אבל אם אתם אנשים בריאים וסקרנים, רק שתדעו שאת פירנצה עושים ברגל. פשוט להסתובב.

אפשר לגלוש מדי פעם לשוליים, לעלות לפנורמה ולצפות בשיכורים בשקיעה המרהיבה על המדרגות מתחת פיאצה מיכלאנג'לו, או לעשות פיקניק קטן בגנים של בובולי, שגם שם ישנה פנורמה אל הצד השני של העיר. ממש קרוב נמצאת השכונה הכי מגניבה בעיר, הלוא היא San Niccolò וגם שם אפשר ליהנות מאיזה אפריטיבו ולהביט באנשים היפים ההולכים ברחוב. בקיצור, כמו שהגדיר זאת חבר מקומי בארבע מילים: שפריץ ביד ושמחה בלב.