גל סידס מאוד אוהב לבשל עם אלכוהול. כלומר, כל הזמן הוא מבשל עם אלכוהול, אבל רק לפעמים הוא זוכר להוסיף אותו גם לאוכל. והפעם: ביף סטרוגנוף…
אצלנו בבית החלוקה במטבח היתה ברורה: אמא על האוכל המסורתי, הביתי, וכמובן אמונה על האפייה; ואבא הוא זה שמכין את האוכל המודרני - שוקי טלה שלמות בתנור, קדירות בורגיניון, ופטוצ'יני טרי עם פירות-ים. מנות שאף חבר שלי ביהוד לא הכיר או שמע עליהן ואנחנו היינו מתנפלים עליהן מדי שבוע, ובתוכן – הסטרוגנוף. זאת לא היתה מנה של שישי בערב, אלא יותר מנה של אמצע השבוע. מנה של איש שעבד קשה כל היום ורוצה לחזור הביתה ולפנק את עצמו במשהו טוב – בלי להתאמץ יותר מדי – והנה עניתי לעצמי על השאלה.
רמות העונג שהמנה הזו מסוגלת להעניק בדקות ספורות של עבודה הן כמעט לא הוגנות כלפי תבשילים יותר מסובכים ומורכבים. השילוב של החרדל עם השמנת הקצת מצומצמת, והמיצים הניגרים מהבשר, הם בדיוק החומר שמבדיל קלאסיקה מקיטש נוסטלגי, והם בדיוק הסיבה בגללה אני לא מתבייש (אפילו גאה) להסביר לכם אין להכין (בעצם) סטייק עם רוטב שמנת כאן ועכשיו בשנת 2018, יותר מ-25 שנה אחרי שטעמתי בפעם הראשונה את הקסם הזה.
בשנת 2009 טיילתי בצ'ילה בערך חודש. ערב אחד ראיתי במטבח של ההוסטל בו גרתי באותה תקופה, בחורה נחמדה, קצת שרופה, מנסה להתקין לעצמה ארוחת ערב. היא טיגנה קצת בצל ושום במחבת - נראה לא רע, הוסיפה קוביות עגבנייה – סבבה. ואז התחיל הבלגאן – קוביות של זוקיני או מלפפון נזרקו גם הן למחבת, אחריהן טונה (ניסיתי לשכנע את עצמי בכוח שמדובר בעניין תרבותי...), וכשכל העיסה הזאת הזיעה והתרככה והפכה למשהו שנראה כאילו הוא כבר נאכל, הבחורה הנחמדה הטביעה את כל העניין ברוטב צ'ילי ומזגה את זה על פסטה. היא נראתה מאוד מרוצה מעצמה בעודה פוסעת אל עבר שולחן האוכל עם אותו הר מזון מזעזע.
לא אמרתי כלום לאותה בחורה. אמא שלי הסבירה לי כשעוד הייתי ילד שלפעמים אנשים מתבלבלים בין הרצון שלי לעזור להם, לבין ההתנשאות הברורה מאוד (מסתבר...) שלי, ואני לא אשם וזה רק כי אני ילד מאוד מיוחד שמתנסח בצורה מאוד מיוחדת כי קראתי הרבה ספרים. אז לא אמרתי כלום לאותה הבחורה, אבל שמחתי שאני לא צריך להתרוצץ כמו תרנגולת כרותת ראש בין קופסאות טונה ובקבוקי צ'ילי כי לי היה את מתכון הזהב – הסטרוגנוף של אבא.
על אף שאני חונכתי לאכול את המתכון עם פילה, הפעם הלכתי דווקא על סינטה. יש לה טעמי בשר עזים ופס שומן יפה ועבה שאפשר ורצוי להמיס לאט במחבת לפני, ואחר-כך לטגן בו את הפטריות.
לפני שניגש להכנת המתכון תרשו לי לספר לכם שבחיים לא אכלתי סטרוגנוף במסעדה – אני חושב שזה בגלל שבחיים לא ביקרתי במסעדה שהגישה את זה, גם לא אכלתי בחיים סטרוגנוף של מישהו אחר, רק את שלי, שמבוסס על זה של אבא שמבוסס על... ובכן, לכו תדעו. שיטוט קצר ברשת הראה שיש כל מיני מתכונים, בחלקם מערבים קורנישונים וצלפים, חלקם עם יין לבן או אדום, בחלקם אמורים לטגן בצל רב לפני, או לפזר פטרוזיליה אחרי ועוד. המתכון שאתם הולכים לראות פה עכשיו הוא המתכון של סטרוגנוף כמו שאני הייתי אוכל בתור ילד, אותו לקחתי מעבר לים והחזרתי אותו לדירה שלי במרכז תל-אביב, לא רחוק מאיפה שההורים שלי גרו כשרק הכירו ושם בטח אבא שלי הכין אותה לראשונה.
סטרוגנוף של אבא של גל / מתכון לשני סועדים
נתח סינטה, עבה (שתי אצבעות), עם השומן שן שום חבילת פטריות שמפיניון כף גדושה חרדל איכותי (חלק או גרגרים – מה שבא לכם. אמיצים מוזמנים להשתמש בחרדל רוסי) מכל שמנת מתוקה לבישול חמאה חצי כוס קוניאק גודה VSOP מלח פלפל שחר
התרעות פיקוד העורף