אוכלת, שותה: מסעדת מונאר

אסנת גואטה מדלגת בין הסירים, משקה שפים ביין ואוכלת להם את הראש עד שהם מוכנים לגלות לה מה הם בעצמם אוכלים. והפעם: ענר הרקוב ותמיר מיכאלי ממסעדת 'מונאר' בתל-אביב…

ענר ותמיר, האחד כחול עיניים ובהיר שיער עם מבט חולמני ורעיונות יצירתיים למנות כל-כך טעימות שיגרמו לכם לעצום עיניים ולהיסחף, ואילו השני מתולתל שיער וחסון כתפיים עם חיוך שבא לך לטבוע בו ו-5 ילדים כדי שתרדי מהנושא. תמיר מגשים את חלומותיו של ענר, הוא זה שנוסע כשהשמש עוד ישנה לשדות לקטוף תבלינים ומיני ירקות אצל החקלאים ועלי בננה מיוחדים שיהפכו להיות צלחות. שניהם פשוט הגבר המושלם.

מונאר היא שני קצוות, מצד אחד מקום שכונתי הודי, בייסיק, שום דבר לא מהודק בניראות, חצי צבוע, תמונות לא מאופסות. מצד שני, האוכל מדויק ברמה שלא מביישת מסעדת שף ברמה הגבוהה ביותר - מרמת ההגשה ועד רבת הביצוע. כל ביס כאילו מדומיין כבר בראש של ענר ולכן הוא עובד בדיוק כמו שצריך.

אחרי 15 שנה וחצי בקבוק סוביניון בלאן אני מוכנה להודות שאולי יש בי געגועים להודו. לרעש, לדברים הקטנים שהיא משרישה בך בלי שתשימי לב, למיליוני מבטים הזימה שננעצים בך גם אם רק הרגע ירדת מנסיעה מתישה של שלושה ימים ברכבת, לריחות ולטעמים החזקים, ובעיקר - לצבעוניות הזו שקיימת בכל דבר, מהאוכל ועד האנשים. כמו ענר ותמיר.