אוכלת, שותה: ננה שרייר

אסנת גואטה מדלגת בין הסירים ומשקה שפים עד שהם מוכנים לגלות לה מה הם בעצמם אוכלים. והפעם: ננה שרייר ממסעדת "ננוצ'קה" בתל-אביב…

"ההתחלה היתה מטורפת. ביום שראיתי את ההתייחסות לבעלי-החיים בתעשייה הרגשתי כאילו פטיש נוחת לי על הראש. לא יכולתי לנשום, הרגשתי כאילו יש לי סרטן בגוף ועד שלא אעשה משהו הוא לא יעלם אלא רק יגדל. למרות שהייתי בשיא שלי, עם מנות בשר מדהימות, הבנתי שהדרך שלי לתרום משהו לשינוי היא לרתום את עצמי ואת ננוצ'קה עם כל הכח שלה כדי להתחיל לעשות שינוי כלשהו.

היום, מרגיש לי שבזכות ובגלל שאנחנו ישראלים ועם ישיר ובוטה, מצד אחד כל הזמן מחפשים למה אוכל טבעוני זה לא טעים או לא יילך, ומצד שני כמות המסעדות הטבעוניות רק גדלה. ישראל היא המדינה הכי טבעונית שיש ויש בה שפע של מוצרים טבעוניים. ואני אוהבת את הבוטות הזו - זה מה שמייצר שינוי.

היא נעלמת לכמה דקות וחוזרת עם מחבת לוהטת גדושה בקציצות מתובלות ברוטב חריימה אדום, לוהט ומתובל. הקציצות נגיסות ויש בהן טעם עדין של ים שמגיע משילוב של אצות, אבל הרוטב הוא השוס פה: סמיך, ריחני ומתובל עם צ'אנקים של עגבניות ופלפלים, רוטב של חלת שבת.

היין משתלב עם המנה בצורה יוצאת-דופן כאילו חיכה לה. האניסיות העדינה והפלפליות שיש ביין, שכבר הספיק להיפתח, ממש מרימים את המנה המתובלת גם היא, ודווקא בגלל שהקציצות יחסית ניטרליות, הביס כולו עובד טוב ובאמצע כל החום הזה היין האדום של 'נעמן' פשוט נכון.

אנשים הם מקובעים בכל התחומים, גם אם אתה טבעוני או אוכל בשר. חלק מהרעיון בחיים האלו זה לשחרר את הדברים שמקבעים אותך, וגם לשחרר את עצמך ממה שאחרים חושבים עליך. אני רגילה להיות אאוטסיידרית, שונה. אני אישה גרוזינית שעלתה לכאן מארץ אחרת ושהחליטה להיות טבעונית כשזה רק התחיל. אז פחות אכפת לי ממה אומרים עליי, מבחינתי תמיד עדיף להיות פורץ דרך מאשר נגרר.

ננה נעלמת לפתור איזה קרייסס ונותנת לי לחסל את שארית היין ולעכל רגע את כל המידע, את ההבנה שבאמת לפעמים הכל מוחלט לנו מראש ושאנחנו סוג של רובוטים צרכניים שפשוט שולחים ידיים לכל מה שמראים לנו ומוכרים לנו בלי לחשוב יותר מדי על מה יש בזה, או אם בכלל אנחנו צריכים את זה. ואולי כמו היין, אם נמשיך ככה ונסתכל על עצמנו "10 שנים אחרי" נהיה במקום אחרי לגמרי, ולא בטוח שזה יהיה עולם טוב יותר. הלכתי להשתכר ולשכוח מהכל.