חיליק גורפינקל מרחיב את גבולות הגזרה ומנסה לשדך בין וויסקי למתוקים, והפעם: קרייגלאכי ובקלאווה של דילק בהג'י…
עוד מעט תגענה זוג הבנות שהזמנתי בכדי להובילן בין משעולי שוק התקווה. אני מחכה בכניסה לשוק. יש לי עוד שעה. אני לא שקט. אני חייב למצוא עוד משהו שיהפוך את הסיור המודרך הפרטי הקטן הזה ל'וואו'. אני מסתכל על השלט מולי: "דרך ההגנה". פתאום נופל לי האסימון. לפני כמה שבועות קראתי אצל רונית ורד ב'הארץ' על מקום קטן בדרך ההגנה שבו מכינה דילק, עולה חדשה-ישנה מטורקיה, בורקס יוצא-דופן. סו-בורק. או בורקס מים, כפי שקוראת לו דילק בהג'י, כפי שאלמד עוד מעט. לא אחזור כאן על כל הסיפור היפה שסיפרה כבר רונית. אבל עכשיו איני זוכר את הכתובת וגם לא את האפשרות 'לעשות גוגל בנייד'.
ג'ים מארי, כהן הוויסקי הנוכחי, הנפוח מעצמו עד מאד, דווקא מתלהב מחלק מהגרסאות. את זו בת ה-13 איני מוצא בספרו, התנ"ך של הוויסקי (זה שמו, ללמדכם על צניעות מחברו). אז מה. לי זה טעים לאללה. מתאים להפליא לבקלאווה. אני מוזג אותו לכוס מעוטרת, מזרחית משהו, כזו ששותים בה תה קטן ולא וויסקי. כוס הוויסקי האחרונה, זו ששרדה חצי מאה מאז חתונת הוריי, הלכה לעולמה אחרי שכתבתי עליה כאן לפני כמה שבועות. ידעתי שאסור היה לי.
התרעות פיקוד העורף