אוכלת, שותה: צביקה ווינר

אסנת גואטה מדלגת בין הסירים ומשקה שפים עד שהם מוכנים לגלות לה מה הם אוכלים באמצע הסרוויס. והפעם: צביקה ווינר מה'בירגארדן' בשרונה...

רגע לפני שהצלחתי לסנדל את צביקה ווינר לפגוש אותי, נזכרתי בכל הפעמים בהם צפיתי בשקיקה ב'משחקי הכס', ירוקה מקנאה בכמויות היין ששתו להם האבירים וסארסיי. היין זרם שם כמו תה עם חלב במפגש בריטי ונשתה בכל רגע נתון, בלי להתחכם, בלי לסובב כוסות ובלי לבדוק אם העפיצות מתאימה לעריפת הראש הנוכחית או שצריך לרדת למרתף למצוא משהו עמוק יותר, אלא למען התשוקה, הדת או ההנאה.

גם האוכל שלצדו לא נבחר במיוחד, אלא כדי לרפד את הקיבה למען תוכל לספוג יותר, או ברוב הפעמים הוא פשוט נשתה נקי, כי מי, לכל הרוחות, היה מעז לשתות מים באותה תקופה. כל הקטע של התאמת האוכל ליין הגיע בשלב הרבה יותר מאוחר והמקסימום שהייתם מגיעים אליו באותה התקופה זו ההתלבטות איזו בתולה להקריב עם היין האדום שנח לכם כרגע בקנקן.

ובחזרה לסרטים שלנו, מועצת סנהדרינק הטילה על כתפיי השפופות את המשימה המאתגרת הבאה: צאי לשוטט ברחובות העיר עם בקבוקי יין משובחים, ותתחילי להשקות שפים לשכרה עד שיהיו מוכנים לספר לך מה הם אוהבים לאכול ליד היין בזמן סרוויס. טוב נו, צריך להתפרנס ממשהו. אז לקחתי.

צביקה ווינר / בירגארדן

אז נכון שהמחשבה הראשונה על אוכל גרמני מובילה אותי לכוס בירה קרה ונקניקיית חזיר תלויה, אבל גילינו שאצל צביקה ווינר, השף של ה'בירגארדן' בשרונה, מומלץ לשתות יין לבן גם עם שניצל לבן ושמנת. קבעתי עם צביקה לשעה 11:00 בבוקר כי איפשהו בטח כבר שבע בערב.

פתחנו בקבוק מקורר של פמיטאז' 2016 מסדרת INSPIRE החדשה והמסקרנת של יקב 'טפרברג' והתחלנו לדבר ולשתות. בין לגימה לדיבור צביקה כבר התחיל לגרר פרח לבן של כרובית היישר אל תוך קערה עם שמן-זית ירוק עז, חמוציות ואדום לוהט של צ'ילי. המון עשבי תיבול נכנסו גם הם לקערה ובלוטות הרעב שלי כבר התחילו לעבוד על טורבו. למזלי בדיוק צביקה הוציא נתח יפה וטרי של מוסר ים שנכבש קלות בתבלינים ויוגורט כבשים ודקה אחרי היינו כבר מוכנים לזלול.

חצי בקבוק חוסל לו ואנחנו ישובים על ספסל עץ, דוחפים לפה מזלגות גדושות בסלט כרובית מתובל עם הרבה יוגורט כבשים וחתיכות מוסר כבושות, מנסים להבין למה הקלישאה של דג טרי ויין לבן עובדת כל-כך טוב.