מבחן לנצ'נר: שניצל

חמוש בגולדסטאר יוצא חבר המועצה זיו לנצ'נר לפצח את סוד הטעם הישראלי. והפעם: שניצל…

זה כל-כך טעים, שהשניצל הישראלי דופק נוכחות קבועה במסעדות, במזנוני פועלים ובארוחות ביתיות, משפחתיות, כשהוא נושא עיטור מרשים על חזה העוף שלו: כוכב הילדים. אלה אמנם יסכימו-לו רק מתחת למפולת של קטשופ ירוד, ועדיין מדובר באחת מפסגותיהם התזונתיות.

עם כל זאת, השניצל חי בארץ ממש טוב. כמו מתנדב מנומס מאירופה הקלאסית שהתאהב בנו, התגמש וזרם, הוא הצליח להיטמע, לך תבין למה. ובמדינה שלא מסכימים בה על שום דבר, שניצל הוא תמימות דעים ישראלית (ישראלית לא-צמחונית, כמובן). רק שאלה בודדת נותרה לגביו, נקודת מחלוקת אחת ויחידה, שחוצה את הציבור לשניים: הגרסה הדקה, או הגרסה העבה. ומי שלא בוחר מחנה, יוצא כתיתה.

א. פשוט, לרוב פרימיטיבי, אבל כיף של אוכל. ב. קונצנזוס קולינארי נדיר בקרב שני קהלים יריבים: הורים וילדים. ג. בזכות שורשיו האוסטריים - אחד הדברים היחידים שעדיין קושרים אותנו לתרבות המערב.

א. מטוגן יופי יופי. ב. ב-90 אחוז מהמקרים, עשוי ברישול, ממרכיבים זרים לאנינות. ג. כי הוא תמיד בא על חשבון מנת בשר מוצלחת יותר.