אסנת גואטה מדלגת בין הסירים ומשקה שפים עד שהם מוכנים לגלות לה מה הם אוכלים באמצע הסרוויס. והפעם: מיכל לוי מה'בראון' בתל-אביב…
היא חוזרת אלי עם הצמה החצי פזורה שלה והחיוך הענקי ומחסלת איתי כוס נוספת עד שהכל מתמלא באותו ריח שבלתי ניתן לעמוד בו של מאפה מוכן, כזה שאת כבר יודעת שתחטפי כוויה כי הכי כיף זה הביס הלוהט הראשון. מיכל מרחרחת קלות את המאפה, שולפת סכין ובוצעת אותו לחצי ומתרחקת קמעה כשאדי ריחות הבשר פורצים החוצה כאילו חיכו מתחת לבצק הקשיח כמו לוחמים במארב.
השימוש בחלקי פנים הוא מאד דומיננטי בדרום-איטליה, משהו שמאפיין גם את הארץ. בכל פעם שאני אוכלת חלקי פנים אני נזכרת במנות שהייתי מבשלת. השילוב הזה של בצק פוקאצ'ה, חלקי פנים והמוסקט היבש של 'סוסון ים' לגמרי מציפים אותי בגעגועים עזים, אבל גם מספקים אותי בנחמה עצומה של בית. פה בארץ".
אני לא בטוחה שהקשבתי לה לחלוטין כי הייתי עסוקה בלבצוע חתיכות לוהטות של בצק קריספי מבחוץ וספוג מבפנים בכל מיצי הבשר והבצל. ההפתעה האמיתית היא התיבול. איפשהו ציפיתי לתיבול קצת מזרחי כמו אצלי בבית, אבל קיבלתי את דרום-איטליה ישר לפנים עם בצל סגול, עגבניות תמר מתוקות, תרד בשרני והמון שום ואורגנו צלויים. המשכתי לשקוע בניחוחות המוסקט וריחות האורגנו בכל ביס ולגימה, חושבת לעצמי שאני במקומה, הייתי עוזבת הכל ונוסעת לאיטליה. עכשיו.
התרעות פיקוד העורף