אלפי דוכני אוכל והמון מסעדות בכל רחוב וסמטה יגישו לכם על הצלחת כל מה שזז. מירה איתן עושה את בייג'ינג...
לתאר עיר כמו בייג'ינג בכתבה קטנה זו משימה בלתי אפשרית. בייג'ינג, בירתה של סין נמצאת בחלקה הצפוני של המעצמה הענקית, ומכאן הפירוש המילולי של שמה: "בירה צפונית". קשה להבין את הממדים של אחת הערים הגדולות ביותר בתבל, המאכלסת כ-30 מיליון תושבים. עיר עם היסטוריה של כשלושת אלפים שנים, הידועה כמרכז התרבות והאמנות של סין, בשל האוצרות הלאומיים היפהפיים והאתרים ההיסטוריים שלה. אבל מעל לכל ידועה בייג'ינג בשווקים הצבעוניים, בריבוי המסעדות ובאוכל המיוחד האופייני למקום על כל שפע ניחוחותיו וטעמיו המיוחדים.
המטבח הסיני מגוון מאוד ומתחלק לכמה מטבחים מרכזיים המתבססים על מספר מסורות. המטבחים המשפיעים ביותר הם: המטבח של בייג'ינג, המורכב בבסיסו מנודלס ולחם מאודה. שנחאי מיוחדת בבישול במים עם רטבי סויה ותבלינים מגוונים, סצ'ואן ידועה באוכל חריף ומתובל וקנטון וצ'אגו מורכב בעיקר מבשרים וירקות מבושלים. ארוחה בסין מחולקת לרוב לשני מרכיבים, כאשר העיקרי בהם הוא עמילן או פחמימות כמו דים סאם, אורז או אטריות, ואלה מלווים בירקות, דגים, פירות-ים או בשר לסוגיו.
כיסוני הדים סאם הם סוג של דרך חיים ותיקה בסין וניתן למצוא אותם כמעט בכל ארוחה, החל בעגלות הרוכלים ועד למסעדות היוקרתיות ביותר. פה גם הצמחונים יוכלו ליהנות מכיסונים ממולאים בירקות ועשבי תיבול. מנת נודלס מוקפצת היא אחת המנות הפופולריות ביותר. אטריות ארוכות, שהן סימן לחיים ארוכים, יכולות להיות מוגשות בתוך מרק עם בשר וירקות, או עם רוטב סמיך הנמזג עליהן וגם עם בשר וירקות ללא רוטב. אורז ניתן למצוא יותר בדרום-המדינה והוא מוגש בקערית כשמעליו לרוב בשר וירקות. טופו יופיע גם הוא בארוחות אם תרצו, ולהפתעתי הוא אפילו טעים מאוד בסין. האוכל הסיני מוגש במנות קטנות וזאת בשל המסורת האוסרת על שימוש בסכינים ליד השולחן.
כל דוכן מתמחה בסוג מסוים של אוכל, וניתן לטעום פה כמעט מכל דבר שזז: מאכלי ים, צפרדעים, עקרבים, חרגולים, תולעי משי, וכמעט את הכל אפשר לקבל מטוגן על שיפוד, ואם תרצו, גם לא מבושל. האמת היא שכמעט ולא תראו סינים אוכלים ביום-יום את המאכלים האלה, ורוב המאכלים המוזרים הם בגדר מופע לתיירים. אך בצד זה יש גם חגיגה קולינרית של דברים מוכרים יותר, החל מערמונים, תירס על מקל מרוח בשמן צ'ילי, אננס על מקל, עובר לבשרים שונים: בקר, עוף, חזיר וכבש, פירות-ים מוכרים יותר או פחות, עוגות מצוירות, מנות נודלס, גלידות ועוד.
כדאי לנסות גם כמה מהמסעדות המסורתיות בשכונות העתיקות הנקראות חוטונגים (בתרגום מילולי: סמטאות). סמטאות צרות של בעלי המלאכה והפועלים ששרתו בעבר את תושבי העיר האסורה, כשהבתים הדלים בני מאות השנים בנויים סביב חצרות פנימיות. אזורים שמתחילים להעלם עם חידוש פני העיר והבנייה החדשה. שיטוט בסמטאות ברגל, באופניים או בריקשה יגלה מארג חיים שלם ובתוכו מסעדות קטנות מסורתיות, דוכנים לממכר אוכל ועוד.
פשוט יותר לנסות את הבירות המקומיות, שאחת מהן, הבירה של בייג'ינג Yanjing Pijiu, היא בירה קלה, עם אחוזי אלכוהול נמוכים, אם כי אני חיבבתי יותר את הבירה הלאומית 'צינגדאו'. יין הוא מוצר די חדש בסין ובינתיים הוא חלק מהתנהגות נובורישית, מעין סמל סטטוס. לרוב שותים בסין יינות צרפתיים, בעיקר בחברה או בפגישות עסקיות, אבל לא כל-כך בבית, ובטח לא נשים. לא קל למצוא יין סיני, אך סיפרו לי שהזן הלבן הלאומי הוא Moutai והאדום מכונה Great Wall.
אגב, כמו בכל מקום בסין, העישון במקומות ציבוריים מותר, והמקומיים אוהבים לעשן גם במסעדות. ועוד פרט חשוב. הסינים ידועים באהבתם למשחקי שתייה. 'גנביי' זו ברכת ה'לחיים' של הסינים, אבל אל תנסו אותה עם המקומיים, כי אז כל פעם שתאמר הברכה תאלצו לשתות מידית את כל תכולת הכוס עד ה'גנביי' הבא שיגיע מהר מאוד, כי הסינים יודעים לשתות יפה ופירוש המילה 'גנביי' הוא: כוס יבשה!
התרעות פיקוד העורף