גאומרג'וס: סיור יקבים בגאורגיה

בשבוע האחרון הוסר ממני למשך שישה ימים שריון הציניות התל-אביבי כשביקרתי בגאורגיה - ארץ יפהפייה ומרתקת, עם אנשים חביבים, רגשנים ומרגשים, שיודעים לאכול ולשתות ולהעריך את החיים. גאורגיה היא מדינה קטנה יחסית, המשתרעת על שתי יבשות, אסיה ואירופה. מדינה יפה, עם נופים הרריים עוצרי נשימה ולעתים מושלגים, עמקים ירוקים ויערות עבותים, מאות אגמים ונהרות שזורים לכל אורכה, כפרים קטנים פסטורליים וערים תוססות חיים. ארץ עם היסטוריה מרתקת ועתיקה, כנסיות מרשימות ואתרים עתיקים מרתקים, כשפולקלור צבעוני ותרבויות ואמונות שונות מתקיימות זו לצד זו. הכנסת האורחים המקומית חמה ולבבית ומלווה באוכל מצוין והרבה מאוד יין.

המילה גאורגיה מקורה ביוונית ופירושה ארץ החקלאים. הארץ מונה פחות מחמישה מיליון תושבים, שרובם אנשים עניים למדי, בארץ שאחוז האבטלה שלה מאוד גבוה, ועם זאת ניכרת בה שמחת החיים בכל מקום. הכלכלה הגאורגית המדשדשת היא במקרה זה לטובת התייר, שיכול לקבל פה חוויית מותרות במחיר זול ושווה לכל נפש.

טביליסי, בירת גאורגיה, היא עיר מודרנית ותוססת עם רחובות רחבים ומסעדות מכל עבר. העיר מוקפת הרים ובנויה על גדות נהר מטקווארי. בעיר קתדרלות יפות (מומלצת ביותר היא קתדרלת השילוש Sameba) ומבצר Narikhala שצופה על כולה. פסל אמא גאורגיה משקיף על כל העיר, כשהאישה המצופה בפלדה מחזיקה בידה האחת כד יין ובשנייה חרב, ומציעה לבאים בשעריה לבחור באופציה הרצויה להם.

באזור הגדה הימנית נמצאת העיר העתיקה היפה, על סמטאותיה הצרות והמפותלות, גגות הפח והכנסיות היפות (ביחוד קתדרלת סיאוני שנקראת על שם הר ציון שבירושלים), וגם שדרת רוסטאבלי השוקקת. טביליסי שופעת במעיינות חמים, מרחצאות ובריכות גופרית (Abanotubani) שלפי האגדה מהוות את הבסיס להקמת העיר (המילה הגאורגית טבילי משמעותה חום). בעיר שווקים נהדרים, וגם שוק פשפשים מקסים על הגשר היבש. במדרחוב שרדן שבעיר העתיקה שפע של מסעדות שפתוחות 24 שעות ביממה, ברים, בתי-קפה, גלריות וחנויות רבות. במרכז העיר נמצא גם בית-הכנסת היהודי המרכזי, אחד מ-15 בתי-כנסת שהיו בעיר והגדול והמפואר שבהם.

אפשר לבקר בהרבה מקומות יפהפיים, בעיר הקיט בטומי, בעיר מצחטה שידועה בתור בירתה הקדומה של גאורגיה, שלידה מנזר הצלב Jvari Monastery, וגם קתדרלת סבטיצחוברי - שניהם אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו, או בעיר האהבה הציורית סיגנאחי. חובבי היין יתמקדו באחד מאזורי היין הבולטים בגאורגיה: אזור קאחטי שבמערב הארץ הוא אזור היין הגדול, קרוב לשלוש נסיעה מטביליסי. באזור קאחטי מנזרים ומצודות מרהיבים והיסטוריה מרתקת, אך הוא ידוע בעיקר כחבל היין של המדינה. חבל ארץ שטובל בכרמים ובאקלים שמיטיב עמם, והיינות של האזור הם מהידועים ביותר בגאורגיה.

את הביקור בגאורגיה התחלתי בפסטיבל היין השביעי ליינות צעירים שהתקיימה בפארק מטצמינדה (Mtazminda). זוהי תערוכת היין השנתית המרכזית בגאורגיה, בה משתתפים גם היקבים הגדולים וגם היקבים הביתיים. קשה לאמוד כמה יין הגאורגים שותים, אם כי נטען שהגאורגים מגיעים ל-120 ליטר יין לנפש בשנה - נתון לא מדויק ו'נמוך' כנראה, כי הרי לכל משפחה יש יקב קטן משלה שאף אחד לא סופר.

תרבות היין של גאורגיה מתחילה אי-שם לפני כ-8,000 שנה, והיא נחשבת לאחת מערשי תרבות היין. גאורגיה מחולקת ל-12 אזורי יין ו-18 אפלסיונים, במזרח ובמערב המדינה. הזנים ושיטות ייצור היין המקומיים עתיקים ביותר: 525 זנים מקומיים, מהם כשלושים זנים בולטים. 60 מיליון ליטר מייצרים בגאורגיה ביקבים המוצהרים, אך ישנם גם הרבה מאוד יקבים ביתיים קטנים שמייצרים עבור עצמם ועבור השכנים.

שיטת ייצור היין המדהימה נשענת זה דורות רבים על מסורת עתיקה של ייצור יין באמפורות חרס ענקיות (qvevris) בנות אלפי ליטרים שקבורות באדמה, לתוכן נכנסים גם הקליפות, הגרעינים וחלק מהשדרות למשך מספר חודשים. חלק מהיקבים אמנם משתמשים גם בשיטות ייצור יין אירופאיות, אך כולם שומרים על השיטה המסורתית.

היינות הגאורגים שונים לחלוטין מהיינות שאנחנו מכירים, וצריך להתרגל אליהם כדי להבין אותם ולאהוב אותם. יינות שאת חלקם רצוי להעביר לדקנטר כדי לעדן אותם מעט לפני הטעימה. אלה יינות שמתאימים בעיקר לאוכל, ולא בכדי הגאורגים מארחים תמיד עם יין ואוכל. היינות לא מוגשים קרים, כולל הלבנים, אלא בטמפרטורת החדר או המרתף מהם יצאו. היקף הייצור מתחלק לכ-55% יינות אדומים ו-45% יינות לבנים. את היינות האדומים שותים יותר בבית כמשקה בריאות, ובכל ארוחה תהיה לפחות כוס יין אדום אחת.

יינות לבנים שותים לאורך כל הארוחות, וביחוד בארוחות המשתה המשותפות. גברים שותים יותר יינות לבנים, בעלי אחוז אלכוהול נמוך יותר, כי הם נוהגים לשתות הרבה מאוד. נשים, לעומתם, שותות מעט ולכן ישתו יינות אדומים.

הגאורגים שותים כמעט רק יינות מקומיים, גם כי הם רגילים אליהם, וגם משום שיינות היבוא יקרים להם מדי. למעלה מ-90% מהיינות בגאורגיה הם יינות גאורגיים, גם בחנויות ובמסעדות. היצוא הגדול ביותר של יין גאורגי הוא לרוסיה ולאוקראינה. במערב-אירופה מזמינים ביחוד את היינות האורגניים והטבעיים שהם נוהגים לעשות לרוב. מגפת הענבים מייצר כל יקב וכל בית את הגראפה שלהם שנקראת צ'צ'ה, ומגיעה לרוב לאחוזי אלכוהול גבוהים בין 60% - 70%.

אחת הסיבות שהארוחה הגאורגית היא כל-כך ארוכה היא לא אחרת מאשר טקס הרמת הכוסית. לאורך הארוחה נערכים סבבים בין הסועדים, כשכל אחד מברך את חבריו לבריאות, לשלום, לפרנסה או בכל ברכה אחרת, כשעל הסדר מנצח התאמאדה, שממונה ביום זה על חלוקת התפקידים. את כמויות האוכל הבלתי נגמרות מלווים הרבה יינות בכדים גדולים ולצדם גם צ'צ'ה. בגאורגיה המנות גדולות מאוד, ואין חלוקה מסודרת למנות המוכרות. הכל מגיע אל השולחן, ולא ברור מתי זה עומד להפסיק.

וישנם גם: מסעדת Phaeton בטביליסי - מסעדה של יקב הבוטיק Pheasant's Tears המתמחה בזנים גאורגיים בעיר סיגנאחי. מסעדת Dzveleburi ב-Natakhtari עם אוכל איכותי ביותר ומוסיקת פולקלור בלתי נשכחת. וגם את ה-Wine Route - מרתף יין בטביליסי, אליו מומלץ מאוד לרדת ולבחור יינות הביתה.

שימו לב: במרבית היקבים צריך אמנם לתאם את הביקור מראש, אבל אם כבר בחרתם לסייר בהם, עדיף לתאם ביקור הכולל טעימות יין וארוחה.

גאומרג'וס – לחיים!