טליה לוין החליטה לצאת מהפוזה הפסודו תל-אביבית שלה, ולחזור לזיכרונות ילדותה בשכונה הכי צמודה לג'סי כהן. בסוף היא מצאה את עצמה נסחפת בעקבות האביב הערבי...
לפני עשר שנים, ואולי בעצם יותר, חבר מאד טוב מהמגזר שצחק שהמשפט היחידי שהצלחתי ללמוד כל חיי בערבית היה: "אני תלמידת כיתה ו' בבית ספר", חשף אותי גם לפיירוז. "עזבי אותך מהזקנים של פעם" הוא אמר, "יש פה משהו אחר". הוא שלח לי קלטות (בעצם קסטות) שהיו לו בבית בילדות, ואני הייתי שמה את זה ברקע בווקמן שלי שהסתבר שעדיין עובד ועושה ספונג'ה. אחר-כך הוא ממש אמר שכדאי לי ללמוד את השפה הספרותית כי היא מאד יפה. הסכמתי אתו, אבל כמובן שלא עשיתי עם זה כלום.
אלא שלפני כמה שבועות אני נוסעת במונית וחולקת אותה עם מישהי שסיפרה לי שהיא מתקלטת ב'מסיבות ערבית' והיא בדיוק טסה לקהיר כדי לראות הופעות ולהביא משם מוסיקה חדשה. שם, במונית, נולד הרעיון לכתבה הזאת, 'האביב הערבי' שמיועדת לכל מי שמחפש להתחבר לשורשים, ובכלל לצאת קצת מהבועה העדתית-מסורתית ולהכיר את השכנים שלנו הרבה יותר טוב.
אז יצאתי מתל-אביב, העיר שהספיק לקום בה ברסרי ערבי חדש באזור כיכר מסריק בשם 'אל נור'. היה לי טעים מאד, אבל הרגשתי שזה נגיש לי מדי. לא הכל חייב להיות מתחת לבית. לפעמים הדרך מהנה יותר מהחוויה עצמה. במרחק של שעה ברכבת הגעתי עד ל'אום כולתום' - המסעדה של אסי דלק שנולד ביפו ועבר לחיפה.
אסי, שנולד בשם חסן והוא מוסלמי, ואשתו גאיה היהודייה, פתחו ביחד את המסעדה שפשוט מלקקים בה את האצבעות. יש שם אוכל אותנטי וגם תבשילים שיכולים להתאים לטבעונים, צמחונים עקשניים שבינינו. עובדים בה ערבים ויהודים יחדיו, יש בה אלכוהול בשפע ומוסיקה אתנית. הם פתוחים גם בשבת ונמצאים בשדרות מוריה 60.
בדרך-כלל כשאני מגיעה לחיפה אני גם מצפינה לעכו. אמא שלי עכואית גאה, והסבתא מהפסקה הראשונה בטור גרה מאז עלייתם ארצה בעיר העתיקה בתוך החומות, ממש צמוד לים. עלאא מוסא, השף של מסעדת 'אלמראסא' (המעגן), התקשר אליי בשבוע שעבר וסיפר לי שהוא עובד בתחום מגיל 15 והתחיל כשוטף כלים אצל 'אורי בורי'.
אם אתם באזור אבו גוש, כדאי לכם לוותר על החומוס הסטנדרטי (כן, גם אם הוא אלוהי...) ולהגיע דווקא לעין נקובא, לכפר, ולמסעדת הבית של סאלווה, שזה כמעט כמו להגיע לסבתא ולקבל הזרקה לווריד של שלל מאכלים שלא תוכלו להתרומם מהם אחר-כך.
אותי מפילים תמיד עלי גפן ומגשי מקלובה. מאז החזרה מירדן אני מחפשת בדיוק את המקלובה האלוהית שאכלתי אצל אסרף בפטרה. כדאי לתאם מראש לפני שמגיעים ולומר שאני שלחתי אתכם , קבלו: 054-3355353.
מה שהפתיע אותי יותר מכל היה דווקא הספר "מטבח של שלום" של השפית כיפאח דסוקי שמתעסק בעיקר בבישול ערבי טבעוני. לי אין שום קשר לטבעונות, אבל יש פה טוויסט מאד מעניין ולא שגרתי.
זה לא רק המתכונים, אלא גם הסיפור האישי של דסוקי שנולדה בפורדיס, למדה באוניברסיטת תל-אביב והיום חיה בפראג ומגדירה את עצמה פמיניסטית, טבעונית, פעילה חברתית ומשוררת. זה בהחלט ספר ששווה להציץ בו, לא רק לחובבי הז'אנר נטול הבשר.
רזאלא היתה שפית בעברה ב"מצפה הימים". אגב, אנקדוטה היסטורית - סבו של עלי, בעלה של רזאלא המארחת, חתם את ההסכם הראשון בין יגאל אלון לבין הבדואים בגליל ב-1948. הסכם שיצר חיץ של אחדות ושיתוף במלחמת השחרור בגליל העליון. בני המשפחה ישמחו להראות לכם בזמן האירוח אצלם במטבח תמונות היסטוריות מתחילת המדינה. אה, ולפני שאתם עוזבים אל תשכחו לטעום מהכנאפה. איך מגיעים? מתקשרים ישירות לרזאלא: 052-6565792.
התרעות פיקוד העורף