זיו לנצ'נר סוחב משהו קטן ליד הדרינק כדי שלא יהיה לו מצ'עמם. והפעם: ביקור לילי בז'אז'ו בר

אם הישות, הממשית או הבדויה, שמכונה הבועה התל אביבית המתנשאת והמנותקת, תחליט לצלם סרט תדמית לעצמה - לוקיישן כבר יש לה. זה יהיה באחד מברי היין ז'אז'ו - הענק והצעיר במרתף שבמתחם שרונה, או שני הקטנים והוותיקים שבשכונת נווה-צדק. כי יותר בועות מאלה אין אפילו באמבטיה בבית ראש הממשלה. ז'אז'ו בר - אווירה

ז'אז'ו בר, חלוץ השושלת, הוא מין שקע מעוצב בקיר. ברון יין שעשרה אנשים בערך ממלאים אותו, בישיבה על הבר או ליד שולחנות גבוהים שצופים לרחוב, ליתר דיוק, רכונים עליו. אווירה, ייאמר לזכות הז'אז'ואיזם, יש ויש כאן. משהו אינטימי, רומנטי, אלגנטי, ובמלים אחרות - כל מה שמתחבר ליין אדום (חוץ מהמוזיקה הערבית בווליום חפלתי, שגם היא, בדרך נס, מצליחה להשתלב). התעריפים, וגם זו רוח ז'אז'ו, יהירים. היין מוגש לרוב בכוסות, והרף התחתון עומד על כ-50 שקל לכוס. סוג של הפקרות. המאכלים המוצעים לצדן תואמים את הסגנון: קטנים, מתחכמים, יקרים. בחרנו ביין-שאינו-הימור, הרי יהודה אדום של צרעה (49 שקל), וקיבלנו מה שבא לנו - בלנד שהקברנה סוביניון דומיננטי בו, והוא מארח סירה, מרלו ופטי ורדו. נעים ומחליק, לא עמוק מאוד, אבל גם לא אנמי. הוא בא טוב במצב-רוח של טרום ערבי החום. שידוך טבעי לגביע האדום היה מנה, או מיני-מנה, של קרוסטיני (36 שקל): צמד טוסטונים ועליהם תוספות, לבחירה מבין כמה אפשרויות. המוצלח שבשניים היה ארטישוק ופרמז'ן, עם חמצמצות משובבת שהעניק לימון לארטישוק ולוחיות פרמז'ן איכותיות שהונחו מעל. האחר, סלמון כבוש, שמנת חמוצה וביצה מגוררת, איפשר דווקא לטעם הביצה להתבלט. וכזה הרי יש לנו בבית. אבל היו חמודים, הקרוסטינים, חטיף מורכב כזה, שמתאים מאוד להקשר. וההקשר הכללי הוא מזג נפשי מהורהר, סבלני, ושוב, רומנטי. כמה מכל אלה כבר יכול להיות אני? אז הלכנו הביתה, להתבסם מ-LAPHROAIG. ז'אז'ו בר. שבזי 47, תל-אביב

שוטף פלוס: זיו לנצ'נר בז'אז'ו בר

זיו לנצ'נר סוחב משהו קטן ליד הדרינק כדי שלא יהיה לו מצ'עמם. והפעם: ביקור לילי בז'אז'ו בר

זיו לנצ'נר סוחב משהו קטן ליד הדרינק כדי שלא יהיה לו מצ'עמם. והפעם: ביקור לילי בז'אז'ו בר