חיליק גורפינקל ביקר בפסטיבל היין של 'מטה יהודה', שתה יין טוב ושמע סיפורים מעניינים, עכשיו הוא רק תוהה בקול למה לעזאזל אף אחד לא פותח שם איזה מסעדה...
אחרי כל-כך הרבה יין, הייתי חייב להכניס איזה ביס לפה. "לשים הכל"? אין שאלה שאני אוהב יותר. בעיקר משום שהתשובה היא תמיד "כן". מעולם לא הייתי אחד מאותם נודניקים בסגנון אמריקני שמבקשים 'הפוך חלש עם הרבה קצף על בסיס סויה'. שלא לדבר על 'סטייק רזה' או פלאפל בלי חריף. לא לשים חריף אצל ציון זו רק חצי בושה. כי יש גם עמבה. ו'רוק'נרולה' - ממרח לימונים כבושים ממכר שאני מבקש ממנו תוספת.
את החומוס הוא מכין לבד ולא טורח לטחון אותו, רק נותן לגרגרים להתבשל כל-כך הרבה זמן עד שהם נמסים ממש למשחה. הטחינה תגיע אחר-כך. מהבקבוק הלחיץ, כמובן. אפילו את הפיתות הוא מכין לבד במין סיר חשמלי מצחיק. בכלל מצחיק כאן, בבוטקה הפלאפל של ציון, בכניסה למסילת ציון.
כמה שהיא צנועה, היא עדיין המקום הנורמלי היחידי לאכול בו מהרגע שפנית ימינה לכביש שלושים ושמונה בצומת שער הגיא, במה שהוא לא רק אחת הדרכים הכי יפות שיש - אולי לא כרגע עם כל העבודות בכביש, אבל בימים כתיקונם - אלא גם הדרך אל היקבים הכי מעניינים בישראל. היקבים של אזור מטה יהודה.
הוסיפו לכך את העובדה שאנשי 'קסטל' חובקים לא אחד, כי אם שני יינות חדשים, שהם גם סדרה חדשה, סדרת 'La Vie' המקסימה, הפעם הראשונה בה אפשר לקנות יין של קסטל בפחות ממאה שקלים. 85 ליתר דיוק. הלבן הוא נעים וקיצי והאדום הוא פשוט נפלא. לא פחות מאחיו הגדולים. אולי אפילו יותר בהיותו נגיש לא רק במחיר, אלא גם במידיות הטעם שלו.
גם היינות של גדי שטרנבך ממשק היין 'הנס שטרנבך' אשר בגבעת ישעיהו עניינו אותי מאד, וכך גם השיראז החדש של ניר שחם מיקב 'שורק' שמוכיח שהוא לא רק בית-ספר לייננים מתחילים, אלא גם יקב ראוי ביותר.
המשכו של טיול היין היה בביקור קצר, אבל מרתק, אצל שוקי ישוב ביקב 'עגור'. שוקי הוא אולי היוצר הכי מעניין בישראל. לאו דווקא בגלל היין, שהוא נהדר, אלא בגלל שוקי עצמו. איש סוער, מלא תשוקה ויצר. ישבנו כמה שעות ביחד. שוקי סיפר לי סיפורים שאין כל דרך שאחזור עליהם כאן מבלי להסתכן בתביעת דיבה, או בחשיפת פרטים אינטימיים.
אומר רק זאת - שוקי הוא אחד מאנשי השיחה הכי מעניינים שיש, והיקב שלו הוא מקום זרוק ופרוע שגם עכשיו, כשהוא כבר מוכר מאד לחובבי היין, מצליח לשמור על רוח רעננה, שונה ויוצאת-דופן. אל תוותרו על טעימה מהרוזה הנהדר של שוקי העונה לשם 'רוסה', ומיין מסתורי נהדר בשם 'קרקע', שאם תתנהגו יפה אולי יספר לכם שוקי את סיפורו המיוחד ורב התהפוכות. של היין כמובן. ואולי גם את שלו.
בבוקרו של היום האחרון לטיול שלי, זה שהחל לפני כמעט חודש, ביקרתי אצל ערן פיק ביקב 'צרעה'. לא קבענו, ואני, כמובן, תפסתי את היינן, שעכשיו הוא גם מנכ"ל היקב, לא מוכן ולכן גם לא פנוי.
גם ה'שורש אדום' מבציר 2014 לא קטל קנים. את ה'מיסטי הילס' המפורסם, זה שזכה לאחרונה לשבחי המבקרים, והפך להיות המוביל ברשימת היינות שזכו לציונים גבוהים במגזין היין 'וויין ספקטייטור' לא טעמתי הפעם. לא נורא. מרכז המבקרים של יקב 'צרעה' פתוח כל ימות השנה והוא אחד ממרכזי המבקרים היפים שיצא לי לבקר בהם.
אם לערן תהיה דקה בשבילכם, הרווחתם ובגדול. מדובר לא רק ביינן הכי מלומד בישראל, והאיש היחיד בארץ שזכה לקבל את התואר 'MW) 'Master of wine) האנגלי היוקרתי, תואר שרק כ-200 איש ברחבי העולם כולו מחזיקים בו, אלא גם אחד המקסימים שבהם. איש צנוע ונעים הלכות, שובה לב בחיוכו וידענותו. שלא לדבר על יינותיו המופלאים ממש.
ממרומי גודלו העצום, הוא מוכיח, בעזרת צוות הייננים הרב דורי שלו - שיקי ראוכברגר הוותיק, אולייבה פרתי ההולך ונעשה ותיק אף הוא, ודני זלצברג הצעיר. יחד עם בעל הבית, מוטי טפרברג, דור חמישי ליצרני יין ביקב שנוסד ב-1870, ומנהל השיווק הנמרץ רועי הראל, הם מוכיחים שדימוי נוראי (של יקב דתי וכשר שעיקר עיסוקו עד לא מזמן היה יינות קידוש ומיץ ענבים) וגודל מפלצתי, אינם חייבים להיות מכשלה בדרך ליינות מצוינים.
סדרת הדגל של היקב, 'לגאסי', אינה כוללת אף קברנה סוביניון או מרלו, ואפילו לא סירה/שיראז, אלא רק קברנה פרנק, פטיט סירה ופטי ורדו - זנים שאומנם כבר אינם אלמוניים במקומותינו, ועדיין, איני מכיר אף יקב אחר בארץ שמוותר בקלות כזו על ה'אסים' הגדולים והנמכרים כל-כך כמו המרלו, הסירה וכמובן הקברנה סוביניון.
גם בסדרות הבאות מככבים זנים לא שגרתיים כל-כך ובקנה גם הפתעות עתידיות כמו למשל הלבנים המרתקים - הפינו גרי ו... זן ה'דבוקי' המקומי, שהוא בכלל עינב מאכל במקורו, שראוכברגר וצוותו הצליחו להכניע השנה וליצור ממנו יין שעושה רושם בטעימה ראשונית ככזה שיפיל אצלנו כמה אנשים לרצפה.
בסוף הדרך חיכו לי, כאמור, ציון והפלאפל שלו. איזה כיף זה היה. קצת פלאפל אחרי כל היין הזה, מחזיר אותך לקרקע המציאות. אבל תרשו להיות לרגע נודניק ופלצן יין. עם כל הכבוד לציון, ויש המון כבוד, אולי הגיע הזמן שמישהו יפתח כאן גם מסעדה 'אמיתית'. עם כל-כך הרבה יין טוב, זה מתבקש. וכן, אני לא שוכח את 'רמה' בנטף ו'מג'דה' בעין ראפא, אבל על כביש 38 עוד אין כלום. לפחות לא ראוי ליין טוב כל-כך. אז יאללה. בבקשה.
התרעות פיקוד העורף