יאיר גת חושב שיינות בוזן של יקב 'קנטינה בולצאנו' הם יינות מודרניים, נקיים ומדויקים, המצליחים לשמר היטב את מסורת עשיית היין האזורית של אלטו אדיג'ה...
מולר טורגאו הוא זן שנוצר בסוף המאה התשע-עשרה מהכלאה בין ריזלינג לזן נכחד בשם 'מדלן רויאל', על-ידי הרמן מולר השוויצרי, כדי להגיע לאיכויות של ריזלינג, בזמני הבשלה קצרים יותר. ליין שנעשה ממנו יש צבע צהבהב בהיר, קצת ירקרק בשוליים וריחות מרתקים של תבלינים, עשבי תיבול, פרחים, פירות לבנים ומעט פרי טרופי. המגע שלו עם החך מלטף, החמיצות נהדרת והסיומת חמצמצה ויבשה.
פינו בלאן, הזן העתיק הידוע גם בשמו הקליט 'וויסבורגונדר', הוא' ככל הנראה' מוטציה של זן הפינו נואר, שהארומות המאופקות, יחסית, שלו זיכו אותו עד לא מזמן ליחס די מזלזל. בקנטינה בולצאנו נעשה ממנו יין זהבהב צלול עם ריחות של תפוחים אדומים, עשב קצור, פירות לבנים וכתומים, פרי בוסר, תבלינים ומעט מינרלים. המרקם שלו חלקלק, החמיצות נעימה וטעמי הפרי ההרמוניים והאנרגטיים מלווים במרירות קלה.
ריזלינג הוא זן שהקהל הישראלי למד עם הזמן להכיר, ואולי אפילו לחבב. הריזלינג הזה, שנעשה מענבי כרם הנטוע בגובה של 500 מטר מעל פני הים, הוא צלול וירקרק עם ריחות של פירות ירוקים, פירות לבנים, פרחים וטיפה מינרלים. הוא מתפוצץ על החך עם חמיצות גבוהה, מרירות מודגשת וטעמים בוסריים, והסיומת יבשה וחדה. מי שמוכן לוותר על עומק ומורכבות לטובת רעננות מתפרצת ייהנה ממנו מאוד.
לעניות דעתי היין הזה מסתמן להיט. "יין מעבר" יבש, שיספק לחובבי היינות החצי יבשים את מה שהם אוהבים: ריחות של מי ורדים, ליצ'י אשכוליות ותבלינים. למי שפחות מתלהב מהסגנון הוא יספק טעמי פרי עסיסיים שנתמכים בחמיצות טובה מאוד ומרירות מעניינת, כך שגם אלה וגם אלה יוכלו ליהנות מאותו בקבוק ממש. הסיומת עשירה בטעמי פרי, חמצמצה, מרירה וארוכה מאוד. אוכל אסיאתי? קינוחים? פירות-ים? לכו על זה.