נחמת שותים: אלכוהול ז"ל

אורי שמיר, אספן מצוות ידוע, הלך לנחם אבלים ועל הדרך הסכים לסייע בפינוי ארגז ישן של 'שאטו מארגו 1985'. מה שהתחיל ביין מיושן נגמר בהרבה אלכוהול ישן...

"את יודעת מה היה כתוב על הארגז?", חרחרתי. "לא שאלתי אותה", ענתה טלי, "אבל אז נזכרתי בך וסיפרתי לה שיש לי חבר שהוא מומחה לאלכוהול וחולה על יין. תרשום את הטלפון ותתקשר ביום חמישי, אחרי השבעה". התקשרתי ביום חמישי. הצגתי את עצמי, מלמלתי משפט ניחומים מנומס והשחלתי את הסיבה שבגינה התקשרתי.

"כן, טלי סיפרה לי שאתה מומחה ליין ושתוכל להגיע ולהעריך כמה שווים היינות, אם בכלל. אנחנו לא מבינים בזה כלום, אבל אולי הם שווים משהו". שאלתי אותה אם יש כיתוב כלשהו על הארגז, והיא אמרה שכן ושהיא תצלם ותשלח לי בוואטסאפ. כעבור 5 שניות של ציפייה מורטת עצבים הגיעה התמונה ולמרות שהכיתוב היה דהוי אנושות, עדיין ניתן היה לקרוא.

Chateau Margaux ובהמשך 1985. אחרי שתי כוסות קפה שחור חזק, שתי לגימות ארוכות מבקבוק מים מינרלים שהכיל 'צוייקה' שהוברח ארצה, וחצי קופסת סיגריות, חזרתי להכרה והצלחתי לנשום עצמונית. הטלפון צלצל והיתומה הטרייה שאלה אותי מתי אוכל להגיע. עניתי לה בקול אדיש של מי שהתבשר שהוא היורש היחידי של סטיב ג'ובס: "מתי שנוח לך". "אתה בסדר?", שאלה בדאגה. "כן, הכל בסדר", חרחרתי במצוקה.

קבענו להיפגש ביום ראשון בשעה עשר בבית המנוחה בגבעתיים. בשל המוניטין שיצא לי כאדם דייקן שמעולם לא איחר לפגישה יותר משעה, יצאתי לדרך כבר בשש וחצי בבוקר. ברבע לשמונה החניתי את רכבי מול הבית. השעתיים הפנויות שנותרו עד לפגישה הוקדשו לתכנון קפדני של השקעות כספיות נבונות, לאחר פירעון חובות לבנק ולחברים, חידוש הגרדרובה, רכישת רכב משנת ייצור מתקדמת, גיחה קצרה לצרפת, ובכסף שיישאר אשלם מזונות.

מפתח הבניין יצא גבר, מחזיק בידיו ארגז קרטון של אבקת כביסה 'קולון' והביט סביבו. יצאתי מהרכב ובצעדים כושלים ניגשתי אליו. "אני אורי. נעים מאד". הגבר הציג את עצמו כבעלה של היתומה וציין את שמו, שמשום מה לא הצלחתי לזכור. "טוב, זה הארגז. מה אתה אומר, זה שווה משהו?". שאלתי אותו על ארגז העץ הסגור. "אה. אשתי פתחה אותו ובפנים היו אלבומי בולים וחשבונות ישנים שההורים הייקים שלה שמרו. אבא שלה היה פקיד בכיר במשרד החוץ ושירת בצרפת", אמר הבחור והניח את הארגז על גדר האבן.

כשהגעתי הביתה הוצאתי את הבקבוקים מהארגז. היה שם מדגם מייצג של ברי המשקאות בסלונים של פעם. אגב, כל הבקבוקים היו סגורים. אז הנה מה שהיה שם בצירוף כמה מילות הסבר לדור שלא ידע את יוסף (גולד) ובניו.