חיליק גורפינקל מרחיב את גבולות הגזרה ומנסה לשדך בין וויסקי למתוקים, והפעם: וויסקי ג'יימסון קאסקמייטס וטוויסט…
לפעמים אתה רוצה לחזור אל הישן והטוב. נדמה לי שעמוס קינן כתב פעם שאין דבר כזה "הישן והטוב". ואם לא כתב, צריך היה. שהרי אין דבר כזה באמת "הישן והטוב". כלומר יש. רוצה לומר, אם אז, פעם, כשהיה חדש, הוא היה טוב, למה שלא יהיה טוב גם עכשיו. ואם היה דרעק, מה בדיוק יהפוך אותו לטוב אחרי שנות דור? הזמן שעבר? האבק שצבר? וויסקי ג'יימסון האירי אינו ממש ישן וטוב. כלומר, הוא ישן מאד, מזקקת ג'יימסון הרי נוסדה ב-1780, אבל פה בארץ, אצלנו, הוא סוג של עולה חדש. טוב, חדש-ישן.
אחיי לנשק, המחבבים דווקא את שלל הוויסקי הכבדים והמתוקים משהו, ייהנו עד מאד. הקאסקמייטס אינו מעושן, תודה לאל, אבל הוא רציני הרבה יותר מגרסת המקור ואכן נושא בכנפיו איזו מורכבות חדשה ומעניינת. כמעט ושכחתי. אל החבר האירי החדש צירפתי חבר ישראלי ישן (וטוב?) הלא הוא הטוויסט, אותה וופלה נצחית שלא השתנתה כהוא זה מאז ילדותנו והיתה ונותרה אחד החטיפים המתוקים הכי מוזרים וסוטים, העמבה והכוסברה של עולם הוופלות שאו שאתה אוהב או שאתה שונא. אני מת על הטעם ובעיקר על המרקם המוזר, שילוב של וופלה וקרטון רטוב ומאובק. זה הולך מצוין עם הוויסקי, עם הנוסטלגיה ועם החיים בכלל, יהיו מה שיהיו.
התרעות פיקוד העורף