תרבות האלכוהול קשורה ישירות להתפתחות התרבות בכלל, ולתרבות הבילוי בפרט, להתפתחות הטכנולוגיה ותרבות הקולינריה, למצב הסוציו-אקונומי במדינות השונות ולמצב הרוח הלאומי. מהיום שהופיע האלכוהול על במת ההיסטוריה של התרבות האנושית נשמר לו תפקיד חשוב כמעט בכל אינטראקציה חברתית. בשל השפעתו המשכרת של האלכוהול, המשרה הרגשת שמחה, אופוריה ושלווה, היתה שתיית משקאות אלכוהוליים דרך מקובלת לחגוג ולבלות כמעט בכל חברה, וכך התפתחה לה תרבות שתייה ייחודית סביב צריכת המשקה.
התרבות היהודית שזורה אף היא בעדויות לאורכה של ההיסטוריה על שתיית משקאות חריפים. בדת היהודית היין הוא נדבך חשוב בקיומם של חגים וטקסים דתיים, שבהם שתיית משקאות חריפים, ובעיקר יין, היא מנהג שיש לו שורשים היסטוריים מסועפים. בישראל של הזמנים המודרניים לא שותים הרבה יחסית למדינות מפותחות אחרות, אך בכל זאת לתעשייה הישראלית היסטוריה קטנה של יצרנים מקומיים, שמייצרים בארץ משקאות חריפים, החל מעראק וברנדי, דרך יינות וכלה בבירות.
עראק הוא אחד המשקאות 'החזקים' בקטגורית המשקאות החריפים המקומיים, וצריכתו גבוהה יותר מאשר במקומות אחרים בעולם בהשוואה לריכוז האוכלוסייה. לאחר קום המדינה, ישראל התקשתה לעמוד במכסת העולים שגדשה אותה. כולם חיו על קצבה יומית שקבעה הממשלה בתקופת הצנע, ואת המשקאות הבודדים שחצו את המכס לא השיגה ידו של האדם הפשוט מהרחוב. משפחת גולד, במפעלה החיפאי, ייצרה משקה זול יותר, עראק כחול-לבן, שמחירו היה שווה לכל נפש, והפכה את המשקה לחברו הטוב של העולה קשה-היום.
במעברות, בבתי-הכנסת, בנמלים וגם בבתי-הקפה הגישו 'עראק איילות'. 'עראק אשקלון' החרה החזיק אחריו. במשך השנים הצטרפו בחצי השני של המאה העשרים עוד מותגים כמו, 'עראק מברוקה' ואחרים. שנים מאוחר יותר הגיעה רווחה ופרנסה ובני ישראל עברו לצרוך משקאות יקרים יותר. אך ראו זה פלא, מכירות העראק אולי ירדו, אך הוא לא נעלם מעולם, ובעשור הראשון של המאה ה-21 אפילו היתה לו עדנה, והמשקה העממי חזר להיות פופולארי בברים הישראליים, כשבחלקו הוא מגיע הפעם ממספר מזקקות מקומיות חדשות.
משקה חריף נוסף שהיה אהוב על היהודים בארץ הקודש היה ברנדי, גם בשל היותו מיוצר מענבים כשרים מארץ הקודש - מוצר שלא היה חסר כאן - וגם בשל כך שהוא תמיד נשמע יוקרתי יותר מאשר העראק. 'ברנדי אקסטרא פיין' ו'שטוק 84' נמכרו בארץ כבר מתחילת המאה העשרים - ויש שטוענים שכבר למעלה מ-110 שנים - ושנים אחריהם כיכב גם ה'ברנדי 777' המפורסם, שגם הוא עבר את שנתו ה-55. בשנים האחרונות נושבת רוח חדשה בין מדפי המשקאות, ומיני משקאות שונים, רובם ברמה בינלאומית מכובדת, מגיעים פתאום ממזקקות כחול-לבן מקוריות ומפתיעות. ארבע מהן הקסימו אותי, ואם מישהו מכיר עוד מזקקות מסוג זה, אשמח מאוד לשמוע עליהן.
על 'יוליוס' - המזקקה המקצועית, המדויקת והמפתיעה בגדול - כתבתי כבר בעבר, אך תמיד מרגש אותי לספר עליה שוב. בשנת 2004 פגש יובל (ג'וב) הרגיל, אז מבקר יין ואוכל של מגזין 'טיימאאוט', בהולנד את דן יואלי – יוליוס, מהנדס מכונות מבריק, שאהב תסיסות, זיקוקים וחיבב מאוד את החיים הטובים ואת הטיפה המרה, אם כי יותר מצד הייצור וההמצאה.
ג'וב הקים לעצמו מזקקה בגליל המערבי, שם בעצם נולד וגדל, והחל במלאכת ייצור מזקקה ארטיזנלית קטנה שנושאת חותם ייחודי, עם דוד זיקוק יפהפה, מהסרטים. את משקאות האו-דה-וי של ג'וב כמעט לא צריך להציג, ומי שטעם פעם אחת יידע לזהות את הייחוד והאיכות גם בפעם הבאה. בקבוקי אלכוהול נפלאים יוצאים מדוד הזיקוק היפהפה של המזקקה הגלילית, אותם ניתן למצוא בחנויות, מסעדות ובברים המובחרים. ובכל מקום תמצאו גרופי'ס שיחייכו וייענו בשמחה כשיציעו להם או-דה-וי לבן, סברס, קלמנטינות, ברנדי, ג'ין, ביטר ועוד מתוצרת המזקקה של ג'וב.
במרץ 2015 הציגו חברי מזקקת Milk & Honey בתערוכת 'וויסקי לייב' את הייצור הראשון של ה'ניו מייק' (התזקיק השקוף שלאחר יישון יקבל גם את הארומות, הטעמים ואת צבע הוויסקי הבוגרים) וקצרו תגובות נלהבות. תומר מייצר במזקקה הצעירה וויסקי, שלמרות גילו הצעיר מרגיש איכותי, כשהוא משלב עולם ישן ועולם חדש.
לאחר שלוש שנים של עבודה קשה, המזקקה כבר לא כל-כך קטנה ובהחלט מאוד מושקעת, עם ציוד ברמה הגבוהה ביותר, חביות יישון איכותיות וטכנולוגיית מים חדשנית, צפי ייצור של 100,000 בקבוקים בשנה וכושר ייצור של קרוב למיליון ליטרים בשנה. במזקקה אפשר למצוא מלבד הוויסקי גם וודקה טובה וגם ג'ין מצוין.
דוד ואלונה ציבל עלו לארץ לפני שנתיים, עם אהבה של דוד לוויסקי ורצון להביא אתו כמה חביות לשימוש עצמי. אבל אז גמלה בלבו של דוד החלטה, ולפני כשנה וחצי הוא עזב את כל עסקיו בקנדה והקים לעצמו מזקקה קטנה - "מזקקת הגולן".
וויסקי נוסף יוצר במיוחד לתערוכת 'וויסקי לייב' רק מהחבית השרופה. ויש גם וויסקי לבן עם חוזק חבית של 63% עם פיסות עץ התלויות על צוואר הבקבוק, כדי שתוכלו ליישן אותו לבד בבית. גימיק מדליק. והוויסקים... מקסימים וטעימים. ויש להם גם ג'ין נהדר. שווה נסיעה לרמת-הגולן לביקור.
לפני כשלוש שנים קיבלו האחים טל וניר פלטר, בעלי היקב האהוב, משלוח גדול של תמרים מסוג מג'הול מהערבה, הסתקרנו והחליטו לזקק אותם. את האו דה וי שנוצר מהזיקוק הם הביאו אל יוסי בוזנח וטל חוטינר, שיחוו את דעתם עליו. השניים מאוד התרשמו ומפה נוצר שיתוף פעולה (אגב, הצדדים נפרדו לאחרונה ברוח טובה וכרגע הייצור כולו בידי משפחת פלטר).
רוצים לשמוע על עוד חידושים? אז הנה, יש חדשנות בעולם המשקאות הישראלי, וזה מעורר תקווה. והנה שמועה שהגיעה לאוזניי זה עתה, אך טרם פגשתי בה בעצמי. לד"ר פיני סריג, מדריך וחוקר גפן, ולבנו אמיר, יינן, יש יקב. אך השניים רכשו לעצמם גם מזקקה כפרית מסורתית בצרפת, ובה הם מזקקים או-דה-וי ועראק מענבים לבנים. וציפור קטנה, או יותר נכון חבר גדול, סיפר לי כי ממש כדאי לטעום את הכהילים שלהם. מתבשל שם משהו איכותי וטעים ואני כבר מצפה בסקרנות.
התרעות פיקוד העורף