הנבחר: וויסקי לפרויג סלקט

מירה איתן אף פעם לא היתה בררנית גדולה כשמדובר באלכוהול, למעט וויסקי מעושן. כלומר, עד שהכירה את 'לפרויג' כמובן...

השבוע נחת על שולחן העבודה שלי בקבוק Laphroaig במהדורה חדשה. אני מאוד אוהבת וויסקי, כולל מאלטים מעושנים כבדים. מפעם לפעם, בייחוד בימים חורפיים. אבל לפרויג ואני מעולם לא היינו מיודדים כל-כך. למה? סיבה היסטורית מטופשת במקצת. לפני עשרות שנים, כשרק התחלתי לשתות וויסקי, ודי חיבבתי בלנדים עם הרבה קרח בפנים, נתנו לי לטעום את לפרויג. זה היה קשה. לא ציפיתי לזה. הטעמים המעושנים הכבדים, שמלווים ביוד ורמזים למליחות היו לי מאוד מוזרים, וכמעט דוחים. ומשום מה לא חזרתי אליו שנים רבות. אבל עכשיו, תוך כדי כתיבה, פתחתי בקבוק לפרויג ואחריו גם את המהדורה החדשה, מזגתי לכוס וויסקי ענוגה, ואתם יודעים מה? אומרים על לפרויג: "או שתאהב אותו או שתשנא אותו". ואני... מתענגת, על שניהם. מודה.

מזקקת לפרויג נוסדה בשנת 1815 על-ידי דונלד ואלק ג'ונסטון, וכמו בהרבה מהמזקקות הסקוטיות גם פה מאחורי השם מסתתר משפט מקסים. שם המזקקה לקוח מגאלית עתיקה ופירושו "החלל היפהפה ליד המפרץ הרחב". פיוטי משהו. אז מדובר פה בוויסקי שמייצג היטב את האי איילה וסגנון העשייה בו. וויסקי עשיר בטעם, בעל אופי מאוד דומיננטי, עם גוף מלא, וגם, כמו שהזכרתי, יוד מדיצינלי, כבול ואפילו אצות-ים. מעניין שמכל מותגי הוויסקי בעולם, הפריצה הבינלאומית של לפרויג התקיימה דווקא בזמן חוק היובש בארצות-הברית. בגלל טעמו המדיצינלי נמכר שם המשקה כ"תזקיק תרופתי" שממש ניתן במרשם רופא. רואים? צדקתי! לבריאות! אז מה היה לנו כאן?

ואז הגיע אלי בקבוק של הסלקט הזה, והנה יש פתרון לכל אלה שקשה להם עם טעם העישון הדומיננטי. אין פה וויסקי מאוד מעושן ויודי כמסורת המזקקה, והוויסקי הזה יכול לשמש כמתאים בהחלט עבור אלו שרוצים להתחיל עם וויסקי מהאיים. באף יש עישון קל ונעים למדי עם נגיעות של הדרים, לתת מתקתק ושוקולד. בפה מרגישים גם קצת בכבול, אבל הוא די נעים, ולצדו בולטים גם ההדרים שמרעננים את כל העניין וגם עץ מתקתק במקצת. בסיומת נשארת הרגשת העישון, בכל אופן, לפרויג, אתם יודעים.