חיליק גורפינקל מרחיב את גבולות הגזרה ומנסה לשדך בין וויסקי למתוקים, והפעם: מק'אלן 12 שנים ומרציפן של הילה הוכמן...
נדמה לי שהגיע הזמן למדור קלאסי של ממש. החורף כבר כאן, קר בלילה והעצמות הזקנות חורקות. אולי צריך סוף-סוף להשקיע בשמיכת פוך אמיתית. כזו של פריד. או לפחות בבקבוק חם. ואם כבר מדברים על בקבוק חם, מה יותר חם מהוויסקי של מק'אלן, הסינגל מאלט המהולל מכולם, זה שאפילו המתחרים מחסירים פעימה למשמע שמו...
הטעם העשיר, הצימוקי - אם תרצו, בתוספת אינספור ניחוחות תבלינים מאופקים להפליא, מלא וניל ושאר טובין, הוא קסם ארוך ומתמשך ובעיקר משהו שקשה מאד למצוא בימינו, גם, כמה אירוני, גם במק'אלן עצמו.
טוב, זה היה ללא ספק הטקסט הכי ארוך ו"רציני" שכתבתי כאן על איזשהו וויסקי, לכן אפסיק מיד ואספר שאל הוויסקי, שהיה ונותר הסינגל המועדף גם עלי, חיברתי הפעם את המרציפן של הילה הוכמן עליה כבר סיפרתי כאן לפני כמה שבועות. המגדנאית המוכשרת הזאת עושה כבוד לממתק הקלאסי הזה והוא בתורו עושה כבוד גדול למק'לאן, וגם לי. ההנאה היתה מובטחת מראש ואכן מושלמת. חורף חם ונעים לכולכם.
התרעות פיקוד העורף