טליה לוין יצאה בשליחות המועצה להרחיב את גבולות הגזרה. לא של הגוף, של הכבד. בסוף היא נשארה על הבר לבד עם בקבוק וויסקי ביד...
אלא שאז, באותו ערב כשעיני נחו על קירות מלאים בבקבוקי וויסקי מחורים נידחים ברחבי העולם, בקבוקים שבילדותי נראו לי כבקבוקי בושם גבריים והריחו באופן דומה, ידעתי שאני חייבת להיות חזקה. בוודאי שאני מסוגלת, כבר עברתי דברים קשים יותר מזה לאחרונה. והרי וויסקי זה טעים, ויש בו רק ארבעים אחוזי אלכוהול.
אגב, התברר לי כי ככל שהשנים עולות, רמת העישון יורדת אצל הלפרויג, אבל מכיוון שלכל איש יש חך אחר, כל אחד רגיש לרמת העישון בצורה אינדיבידואלית. לפרויג, על אף החשש הפרטי שלי מכיוון שאני לא ממש חובבת הז'אנר המעושן, היה ערב לחכי העדין. הוא מתיישן בעץ אלון אמריקאי לבן לתקופה של עשר שנים, יש לו סיומת מורגשת של וניל, עם שילוב מרתק של מליחות, מתקתקות וארומה שהזכירה לי קצת עראק.
התברר לי, אגב, שבלוויני "דאבל ווד" הוא הוויסקי הראשון שעבר יישון בחביות של שרי, והפך להצלחה מסחררת. הוא מעודן יחסית ואני מניחה שימוקם אצלי שני ברשימה אחרי המק'אלן, בפעם הבאה כשאשב בבר וארד על סקוטץ'.
באחת בלילה נכנסתי למיטה קפואה עם חום בגוף וראש נקי מצרות. מבחן טעימת הוויסקי הראשון שלי לא רק שעבר בהצלחה, אלא שאני מתכננת לפנות מדף לצד מקרר היין הקטן שלי ולבנות לי אוסף מוזהב בז'אנר של "הגדולים". כן. כמו בקבלה, גם בוויסקי, יש כנראה דברים בחיים ששווה להתחיל כשאת בשלה מספיק. רגע לפני גיל ארבעים.
התרעות פיקוד העורף