אוניברסיטת בר אילן: סוד היין של יקב טוליפ

יאיר גת פגש את דוד בר אילן, היינן של היקבים 'טוליפ' ו'מאיה', ושמע ממנו למה הוא חושב שבסגנונות יין, ממש כמו בילדים, אין לו העדפה כי יש מקום להרבה אהבה בלב...

בפעם הראשונה נתקלתי בדוד בר אילן, בבציר 2012, הבציר הראשון שלו בתפקיד היינן הראשי של יקב 'טוליפ'. הסתובבתי כמו תייר בחצר המכלים כדי לנסות למצוא זווית צילום של משהו, ורגע לפני שדרכתי על צינור וגרמתי למשגיחי הכשרות להטיל וטו על המכל, הוא הגיח במהירות מהאגף, הסיט אותי ממסלול ההתנגשות והציל את המצב. בבוקר שלמחרת נסענו דוד בר אילן ואני לכפר יובל, לראות איך בוצרים גוורצטרמינר. בדרך, הפתיע אותי דוד ברמת ההיכרות שלו עם יצרנים, יינות, אנשי תקשורת וכל מה שקשור ליין בישראל ובעולם. על עצמו הוא לא הרחיב יותר מדי וזה כבר גרם לי לחבב אותו. לכן כשהתקשרתי אליו לצורך הראיון הזה חשבתי שיהיה נחמד להתחיל עם פרטים אישיים.

שנה מאוחר יותר במציאות שבה "אין איפה ללמוד", דוד בר אילן ממשיך לעשות יין לעצמו ועובד כמנהל תחום היין ב"בית היין" במעברות, שיהיה מקום מצוין לצבור בו ידע, ניסיון והבנה. בשנת 2004 הוא מצטרף למחזור הראשון במסלול ללימודי יין במכללת תל-חי, במקביל לעבודה במכירות של יקבי כרמל. "ואז, בתחילת 2006", הוא נזכר, "קרו שני דברים". ד"ר ארקדי פפיקיאן הציע לו להצטרף להקמה של יקב 'קשת' במגדל העמק והיינן גיל שצברג חיבר בינו לבין דוקטור אחר בקצה השני של העולם: אנדרו פירי מטסמניה.

איך שתי הגישות הכל-כך שונות הללו, היקבים השונים כל-כך זה מזה משפיעים זה על זה? דוד אומר שההשפעה ניכרת בעיקר בכרמים. פרופ' קוסטאס בקיאסטס שגויס כדי לעבוד הכרמים הים-תיכוניים, מייעץ כיום גם לגידול הכרמים של 'טוליפ'. "בשני היקבים", דוד אומר, "צריך לקבל את הענבים הכי טובים. הדבר הכי מגניב שקרה עם קוסטאס זה שעוד אנשים משתמשים בידע שלו". וכשדוד בר אילן אומר "עוד אנשים" הוא מתכוון לאנשים מיקבים וותיקים ומוערכים ועובדים של גופים ממשלתיים, שרוצים ללמוד מהמומחה היווני איך לגדל כרמים טובים יותר באזור הים-התיכון.