מחשב מסלול מחדש: יינות יקב דלתון

חיליק גורפינקל טעם את היינות החדשים של יקב דלתון וחושב שאחרי עשרים שנה הם בהחלט יכולים להרים את הראש, לנפח קצת את החזה ולחייך בגאווה...

השקות יין הן מעין שטח סגור שאינו גלוי לעין לרוב הציבור. ממילא רוב הציבור אינו מתעניין ביין, וטוב שכך. אין שום סיבה להתעניין ביין. יין צריך לשתות. אבל מבקרי יין, או איך שלא קוראים להם, סליחה, לנו, נאלצים מדי פעם, להתכנס בצוותא ולטעום יין או שניים. או שלושה. או עשרים. לא בטוח שהרבה תועלת מופקת מזה לרווחת הציבור. אותו ציבור שכאמור, ממש לא מעניין לו את המה שמו. אלו שכן קוראים, המכונים חובבי יין, או בעברית קלה - פלצנים, ממילא מעודכנים לעתים עוד יותר ממך. כלומר ממבקר היין.

אני למשל, לא מבין את כתב ידי וממילא אחרי ארבעה יינות מפסיק לרשום או להקליד בנייד. למי יש כח כשהראש מסוחרר. אפשר לירוק, אתם אומרים (זאת אומרת, פלצני היין שיודעים שמבקרים אמורים לא לבלוע). נכון, אבל לא אם אתה קצין פולני. זה לא מנומס. נו, כן, אתם אולי כבר מבינים. אם נגזר עליך לסקר השקת יין, תשחית המון מילים על המסביב. שהרי מה תכתוב. שהיה טעים? היה טעים. שהיה נעים? נגיד. שהיין היה מצוין. הוא היה כזה. אבל היה יותר מדי ממנו. הרבה יותר מדי.

'דלתון' הוא יקב מצוין. הוא מייצר יינות שהם אבטיפוס של יין גלילי שופע ועשיר, אבל לרגע לא גולש למחוזות הקיטש עמוסי הפרי המתוק והבשל מדי. והשנה הוא גם מפתיע עם לא מעט יינות חדשים ואלגנטיים מאד. כמו למשל הגרנאש הנהדר בסדרת 'אסטייט' הלא יקרה, או בלנד ה-GSM - גרנאש, סירה ומורבדר, זה המכונה 'סקרלט' בסדרת 'עלמה'. בכלל, גם בדלתון, כמו בהמון יקבים אחרים, קטנים וגדולים, מבינים את איכותם המצוינת של הזנים הדרום-צרפתיים ומחוללים בהם נסים. ולכן גם ה'שיראז אסטייט' הוא יין מצוין וכמוהו גם ה'שיראז רזרב'.