טליה לוין פגשה את מוטי טפרברג, מנכ"ל 'יקב טפרברג', ושמעה ממנו על ההבדל בין ניהול עסק רגיל לניהול עסק משפחתי ולמה הוא חושב שנכון לתחזק עסק בדיוק כמו שמתחזקים זוגיות...
אי-שם בראשית המאה ה-19 נמלט מרוסיה לאוסטריה רבי אברהם טפרברג. יותר נכון, ברח. כך נהגו לעשות באותה התקופה בנים צעירים רבים ממשפחות יהודיות. מוטי טפרברג, מנכ"ל 'יקב טפרברג', בן נינו של אברהם, ודור חמישי למשפחת הייננים המפורסמת, מספר על הצעירים שגויסו לצבא הצאר, ובשל החשש שהם יאבדו את הזיקה למסורת היהודית היו מבריחים אותם אל מחוץ למדינה. רבי אברהם נמלט לאוסטריה, שם אומץ על-ידי משפחת ייננים וכך התגלגל אל התחום שעובר עד עצם היום הזה במשפחה מדור לדור.
אבל בואו נעזוב לכמה דקות את ההיסטוריה המסועפת ונקפוץ להווה. לפני קצת יותר מעשור עבר יקב טפרברג מהפך רציני וכיום הוא היקב השלישי בגודלו בישראל ומגלגל מחזור של כ-7 מיליון בקבוקים בשנה.
בשנתיים האחרונות עבר היקב שדרוג נוסף ומיתוג מחודש שמספר לא רק את הסיפור המשפחתי המרתק, אלא גם שופך אור על פיסת היסטוריה ארצישראלית. לטפרברג במודל הנוכחי, 6 סדרות של יין (Legacy ,Essence, Inspire, Impression, Vision) שכל אחת מהן מספרת את סיפורו של דור אחר ואת תרומתו לפיתוח העסק המשפחתי.
הטריגר היה התחרות בשוק היין?
אתה מדבר על תחרות?
"המשפחה הפסידה הרבה כסף על המזקקה בשרונה, ובסופו של דבר נאלצה לפשוט את הרגל", מספר מוטי. בסופו של הסיפור העצוב הזה, שקל מרדכי שמעון לעזוב את הארץ, ובסופו של דבר חזר בו, אך היקב נסגר. בניו, מנחם ויצחק, הם אלה שחזרו במלוא העוז לעסוק ביין כמה שנים מאוחר יותר, ובסוף שנות הארבעים פתחו יקב קטנטן במחנה-יהודה.
מוטי, הוא בנו של מנחם שנולד בשנת 1953 ועוד כשהיה ילד דרך ענבים עם המגפיים ביקב הקטן של אביו שייצר יינות קידוש. הוא דווקא לא חשב להישאר ביקב בצעירותו, ואחרי מלחמת יום כיפור הוא ארז תיק וטס לקנדה ואחר-כך לארצות-הברית: "כדי לנסות ולחפש את המזל אולי במקום אחר". אבל האבא, מנחם, לא וויתר כל-כך בקלות על הילד שדרך ענבים בכישרון רב, והחזיר אותו ארצה כדי שיתחיל לעבוד עמו ביקב. בשנת 1984 עבר הניהול סופית לידיו של מוטי, ולפני 11 שנים בדיוק עבר מיקומו לאזור שפלת יהודה ליד קיבוץ צרעה.
התרעות פיקוד העורף