סופעונה: בציר לילי ברמת-הגולן

יאיר גת כבר ראה כמה וכמה בצירים בחייו, אבל למרות שבגילו הוא מעדיף לצפות בהם ביוטיוב, זה לא מנע ממנו לעלות לחגוג עם החברים ברמת-הגולן בציר אחרון ופרידה משנת 2017...

על מה לא חשבתי? על הדרכים העמוסות של חמישי בערב, ועל ההשפעה שלהן על זמני הנסיעה. שלוש וחצי שעות ברוטו, תודה ששאלתם. נכון, כמה בקבוקי 'גמלא ברוט' הקלו על תלאות הדרך, אבל כשהגענו ליעד, זליגה מהקרבות בסוריה שתשים קץ לייסורי נראתה כמו אפשרות לא גרועה בכלל. שתיים שלוש מנות של פחמימות מהסוג המלוח וכוס של 'הר חרמון מוסקטו' מהסוג המתוק, הצליחו להחזיר אותי די מהר לעניינים.

בציר 2017, היא אמרה, התחיל באל-רום עם טמפרטורות גבוהות שירדו בהמשך ומשכו את הכרמים להבשלה מאוחרת ואיכותית. אחרי שהתרשמנו מהמיכון החקלאי ודגמנו כמה אשכולות מתוקים ישר מהגפנים, נסענו ליקב כדי לראות מה קורה לענבים כשהם מגיעים אליו, אבל לא לפני שאכלנו עוד קצת וישבנו לטעום כמה יינות מוכנים, בחדר הטעימות של היקב.

בהתרגשות רבה, מלווה במאמץ פיזי לא קטן, נמזג גם 'ירדן, סירה כרם תל פארס' מבציר 2008 מתוך בקבוק דאבל מגנום. מהפרי שהתעייף לא נשאר הרבה, אבל החמיצות היתה טובה מאוד ליין בן תשע והמבנה מוצק ואיכותי. סיכמנו את החלק האדום של הטעימה עם 'ירדן מרלו כרם אודם 2014', יין עשיר ומוצק שהייתי מאוד שמח לטעום בעוד תשעה בצירים ואפילו יותר. קינחנו עם 'ירדן הייטסוויין 2015', המתקתק והמתובל ויצאנו למשטח הפריקה.

המשאיות שהגיעו מהכרם נעצרו מול בור הקליטה ורוקנו את התכולה הירקרקה אל הלוע המתכתי, שבלע אותה והעביר אותה למפריד. "זה כמו מכונת כביסה", שמעתי מישהו מסביר. התוף מסתובב במהירות, החלקים הכבדים נצמדים לדפנות, החלקים הקלים יותר ממשיכים למכונה שתסחט אותם. התירוש הזה נראה כמו בוץ דליל נשפך מהחלק התחתון של המפריד, אבל כשטעמנו אותו הוא התגלה כמיץ פרי טהור ומתוק וטעים להפליא.

לפני שיצאנו לדרך הביתה עוד הספקנו גם לטעום 'מוסקטו 2017' לפני ביקבוק שנמזג לכוסות פלסטיק חד-פעמיות. על מה חשבתי כשהתעוררתי למחרת בצהריים עם שרירים כואבים מרוב נסיעות וראייה מעורפלת מרוב טעימות? שלמרות שלא היה קל, אני אשמח לעבור את זה שוב בבציר הבא.