זן אחד בחודש: פינו נואר

הוא צ'ארמר אמיתי שכובש את החך ואת החושים, והוא עומד בכבוד מאחורי היינות האדומים המפוארים מחבל בורגון שבצרפת ומאחורי השמפניות של שמפיין. מור דניאל מסוחרר מה'פינו נואר'...

"זה זן שקשה לגדל. את יודעת, נכון? דק קליפה, חם-מזג ומקדים להבשיל. הוא לא שורד, כמו זן הקברנה סוביניון, שיכול לצמוח בכל מקום ולשגשג גם אם מזניחים אותו. הפינו נואר זקוק לטיפול ולתשומת-לב בלתי פוסקים. למעשה, הוא יכול לצמוח רק בפינה הנידחת המסוימת הזאת (חבל בורגון שבצרפת) ורק המגדל הסבלני, המטפח והמפנק ביותר, יכול לעשות זאת. באמת (!) רק מישהו שממש לוקח את כל הזמן שבעולם, להבין את הפוטנציאל של פינו נואר יכול להפיק ממנו את כל מה שיש בו. רק אז, מגוון הטעמים שלו פשוט לא ירפו. כל-כך מוארים, מסעירים, מעודנים ועתיקים...".

כך תאר מיילס (השחקן פול ג'יאמטי) את זן הפינו נואר באוזניה של המלצרית ששאלה אותו מה כל-כך מדליק אותו בזן הזה. הסרט "דרכים צדדיות״ (ארה"ב, 2004), ממנו לקוח התיאור המרהיב הזה, מהווה אבן דרך חשובה ביותר בקריירה המטורפת של זן הפינו נואר. מיד לאחר צאתו לאקרנים העפילו המכירות של היינות המיוצרים ממנו לפסגות שטרם נראו.

הוא שקוף, רגיש ומרגש. הוא צ'ארמר אמיתי שכובש את החך ואת החושים. הוא נשא טרואר שמצליח להעביר את חווית הזמן והמקום בו גדל בצורה הטובה ביותר, והוא עומד מאחורי היינות האדומים המפוארים מחבל בורגון שבצרפת ומאחורי השמפניות המבעבעות מהחבל השכן - שמפיין. קבלו את ההוט-קוטור של עולם היין, הלא הוא זן הפינו נואר.

הטרואר האופטימלי בעולם לגידול הזן הזה נמצא בחבל בורגון שבצרפת - מקום בו הוא גדל לצד זן השרדונה המבשיל גם הוא מאוחר יחסית. הביקוש המטורף ליינות הזן מהחבל האגדי הזה הביא להרחבת התפוצה שלו ולהתפתחות מוטציות וקלונים שלו שחלקם נוחים יותר לגידול (כיום יש למעלה מאלף). לא בכדי אוחז הזן הזה בתואר הנשגב: "זן הענבים שמחיר ממוצע של בקבוק שלו הוא היקר בעולם!".

אז איפה בכל זאת אפשר למצוא אותו, או במילים אחרות: מי בכל זאת מעז ומנסה את מזלו עם הזן המפונק הזה? כמות הנטיעות הגדולה ביותר של הזן אינה נמצאת בחבל בורגון, אלא דווקא בשמפיין, שכנתה. הוא גם הזן האדום העיקרי באזורים נוספים על אדמת צרפת: באלזס, בז'ורה, בסבואה, ובסונסר ולאחרונה אף ניטע באזורים דרומיים כמו לנגדוק ולימו. בשנת 2010 הוא היה הזן השלישי הנטוע בגרמניה, תעשייה בה הוא עונה לשם שפאטבורגונדר. בשנת 2012 הוא היה השלישי הנטוע בגרמניה, אחרי זני המולר טורגאו והריזלינג והזן הנטוע ביותר בשוויץ. באוסטריה הוא עונה לשם בלאובורגונדר, אך הוא אינו פופולארי בה כמו זנים אדומים אחרים הנטועים ברחבי המדינה.

פינו נואר מדברי, מי היה מאמין (?!). היקב הזה ששוכן בערד, הוא לחלוטין אחת מפינות החמד היותר מסקרנות בתעשיית היין הישראלית בת זמננו. פרט למעורבות של ייננים מוערכים כמו דורון רב הון (ספרה) ואסף פז (ויתקין) בתהליך היצור של יינותיו, ניכרת לאחרונה מגמת התמסדות בשוק המקומי וכן השקעה רבה בהבנת הטרואר הצחיח הזה. ענבי הפינו נואר מהם הופק היין שלפנינו נבצרו מכרמים ברמת נגב, אזור מצפה רמון, נחל צין, מכרם בגובה 800 מטר מעל פני הים, הנטוע על קרקע המכילה כ-35% גיר. לאחר 10 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי ואמריקאי משומשות, בוקבק היין. התקבל יין בעל גוף קליל יחסית, פרי אדום בשל, ציפורן וקינמון. היין מזכיר גרסאות ניו זילנדיות אקספרסיביות. פינו נואר חם? כנגד כל הסיכויים מדובר ביין מפתיע (!).

יקב 'גבעות' ששוכן במצוקי נחל שילה בשומרון, פועל במחוזותינו משנת 2005. הוא הוקם על-ידי אמנון וייס וד"ר שיבי דרורי. הפינו נואר שלהם מסדרת 'גופנה' הוא בהחלט אחת ההפתעות הגדולות שטעמתי לאחרונה, טעמתי אותו גם מבציר 2013 והבנתי מיד שמדובר באחת ההברקות שיש לישראל להציע בגזרת הפינו נואר. הענבים נבצרו מכרמים באזור ההר המרכזי הנטועים בגובה 700 מטר, וכן מכרמים באזור שפלת יהודה הנטועים בגובה 300 מטר. היין התיישן במשך שנה בחבית עץ אלון צרפתי מבורגון (228 ליטר). היין עשוי למשעי, וניכרת השקעה גדולה בהבנה של הזן ובאפיון שלו. שאפו גדול (!).

לא היה קל לבחור את הפינו נואר מבורגון שייצג כאן את פסגת הזן מחבל הארץ המרתק הזה. בחרתי בפינו נואר מהכפר פומאר ששוכן באזור הקוט דה בון, אחד מהכפרים האהובים עליי בבורגון. העומק, העושר, המורכבות והגבריות שמשתקפת ביינות הכפר תמיד משאירים אותי חסר מילים. אלבר בישו הוא אחד מהיצרנים הוותיקים באזור בורגון שידו בכל ויד כל בו. הפומאר שלו התיישן 16 חודשים בחביות עץ אלון מבורגון (228 ליטר), 25% מהן חדשות. ליין מבנה ארומטי נהדר, טעמים עדינים של עישון, שזיף ופטל חרפרף וטאנינים רכים, אך מאוד מאוד נוכחים. מיותר לציין שליין הזה פוטנציאל יישון שהשתיקה יפה לו.

מדובר באחת מההפתעות החדשות שהאחים שקד החלו לייבא לאחרונה ארצה. יין פינו נואר שמוכיח שעבודה קשה והשקעה מרובה, גם אם מדובר בזן האציל והמפונק הזה ועוד מכרמים באזור חם, יכולה להוביל לתוצאות טובות. 'לה וילט' הוא שמו של הרובע הצרפתי המפורסם בו ממוקם השוק המרכזי שסיפק יין ומוצרי מזון טריים לתושבי עיר האורות. היין התיישן 6 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. ליין גוף קל-בינוני, טעמי פטל ושזיף טריים וסיומת מתובלת. תמורה נפלאה למחיר (!).

אז קודם כל אשלח ברכות ליקבים הישראליים שלא מוותרים וממשיכים להתעקש על עבודה עם הזן האצילי הזה. ושעל אף הקשיים והמשאבים הרבים שהוא דורש הם מגדילים לעשות, לנסות ולטעות כדי להגיש לנו כוס פינו נואר מתוצרת מקומית. אסכם את המסע האצילי הזה ואומר שהאניגמטיות שנקשרת בזן הזה חוצה גבולות ויבשות. האלגנטיות שלו מאפשרת לו ללבוש כמעט תמיד מחלצות מפונפנות ולענוד את הכתר המהודר ביותר בעולם היין. בזכות ולא בחסד!