הוא טיפוס כהה עור יליד דרום-מערב צרפת שמרבה להחליף שמות וזקוק להרבה חום, אך למרות שיצא לו שם מפוקפק, הוא נחשב לנחשק. מור דניאל לא מפקפק באהבה הגדולה ל'מלבק'...
אתחיל דווקא מהסוף: "אני אוהב אותך!". נשבע לכם שזה לא מועתק מתמונת פוסטר ישנה בה מודפס המשפט הזה בשלושים שפות שונות, אלא מדובר בסטיקר שמתנוסס על השמשה האחורית של מכוניות רבות ברחובות ארגנטינה ואולי אפילו מחוץ לגבולותיה, קצת כמו דגל עצמאות, מן גאוות יחידה שכזאת. והאהבה הגדולה הזאת מוקדשת לזן המלבק. כן, כן, מלבק. אני מודה שגם בלבי התחזקה האהבה לזן הזה לאחר שכתבתי את השורות האלה וטעמתי את היינות המוזכרים כאן. איזה כיף זה להתאהב שוב מחדש.
כשניגשים לדבר על מלבק יש לא מעט ללכת אחורה. הוא נולד בדרום-מערב צרפת, המיקום המדויק טרם נחשף אך ברור ששפת אמו היתה רומאנית, שהוא היה ועודנו כהה עור ושאת צעדיו הראשונים הוא עשה באחד מבין האזורים הבאים: קאהור, בורדו, קרסי או טורן. הוא ענה למגוון עצום שמות כמו: קוט, אוקסרוואה, קוט דה בורדו, פראסק וקוט נואר ונהגו לנטוע אותו בהדליית גביע קלאסית, כי רק כך הוא קיבל את מנת החום לה הוא זקוק.
מקור השם מלבק גם הוא לא לגמרי ברור. יש הסבורים שמדובר בחיבור בין המילה Mal שפירושה גרוע, לבין המילה Bec שפירושה נשיקה, או מקור של ציפור. ביחד מתקבלת "נשיקה גרועה" - מעניין איך זה מתחבר למעללי הזן? אחרים גורסים כי שם הזן הוא למעשה שם משפחתו של הכורם ההונגרי, מסייה מלבק, שהפיץ אותו בסביבה של דרום-מערב צרפת.
"היין השחור", כך נהגו מלכים ואפיפיורים לכנות את יינות הזן שהגיעו אל מפתנם מאזור קאהור שבצרפת. פרט לצבע הייחודי להם התאפיינו ענבי הזן גם בשפע של ארומת פרי ובמרקם רך, נעים וממכר. מלבק היתה גם הבחירה של פטר הגדול, שליט רוסיה, אי-שם ברבע האחרון של המאה השבע עשרה וגם של אשתו, הקיסרית יקטרינה הראשונה שאף שלטה באימפריה במשך שנתיים (1725-1727) במהלכן, כחלק מדאגתה לאספקת יין לעצמה, צוותה לנטוע את הזן לחופו של הים השחור בחצי האי קרים.
חוזר ובגדול
אט, אט, הוא מצא את דרכו החוצה מהקלאסיקה הבורדולזית (היה צלע חמישית בבלנד בורדו יחד עם קברנה סוביניון, קברנה פרנק, מרלו ופטיט ורדו), ואת מקומו בכרמים תפסו זנים פופולאריים ממנו כמו קברנה סוביניון או מרלו.
אך אל דאגה, בד בבד הוא עשה את דרכו בצעדי ענק לעבר כרמי יבשת אמריקה הדרומית כשבידיו תכנית השתלטות מסודרת, ימים יגידו. הפעם בחרתי עבורכם כמה יינות מלבק מהארץ ומחו"ל, שיוכלו להעניק לכם תמונת מצב של יינות המיוצרים מן הזן הזה אותם ניתן להשיג בחנויות היין בארץ.
את יינות קאהור נהוג לחלק לשתי קבוצות: הראשונה כוללת יינות מכרמים הנטועים על טרסות שנבנו על גבעות ההרים, לרוב על קרקעות גיריות מהם מיצרים יינות המתאפיינים בטאנינים גבוהים ובפוטנציאל יישון נכבד, והשנייה כוללת יינות מכרמים הנטועים על מדרונות בין הנהרות ומהם מיצרים יינות פירותיים ונגישים לשתייה. הפרפל של שאטו לגרזט, אחד היצרנים המשובחים והנחשבים באזור, הוא חלק מיינות הקבוצה השנייה. הוא בעל טעמי פרי שחור טרי, חומציות בינונית, מעט ירקרק ונגיש. מלבק שלא צריך שום סיבה מיוחדת לשתות אותו ותמיד כיף לפגוש על מדף בחנות יין.
היין הזה מייצג כאן את תעשיית המלבק הגדולה ביותר בעולם (נטועים בה 75% מכרמי הזן בעולם), הלא היא ארגנטינה, ודרכו נחשפים הקסם והאיכות של הזן מכרמים שנטועים באזור אקלים חם זה - מנדוזה. דובדבן שחור מתפרץ מהכוס, וניליות, קטיפה שחורה, הרמוניות, רעננות נעימה, סיומת מעושנת, עבודה עץ נפלא (90% צרפתי, 10% אמריקאי, רק שליש מהחביות חדשות).
הכבוד הגדול אותו רוכשים הארגנטינאים לזן המלבק קיבל משנה תוקף עם ההכרזה בשנת 2011 על יום ה-17 באפריל, כעל יום משתה, חג יין, "יום המלבק הבינלאומי, היום בו דומינגו פאוסטינו סרמיינטו, נשיא ארגנטינה דאז ואחד מהמדינאים החשובים שידעה הרפובליקה, הנחה את האגרונום הצרפתי, מישל אמי פוג'ה לנטוע כרמי מלבק. עשור לאחר מכן תקפה הפילוקסרה את כרמי התעשייה הצרפתית בזמן שהרחק משם זו הארגנטינאית החלה לשגשג. בשנה האחרונה חגגו את יום חגו של הזן הנפלא הזה למעלה משישים מדינות ברחבי העולם, כבוד.
אני פותח את קבוצת המלבק הישראלית עם זה שהרשים אותי ביותר: המלבק של יקב 'כרמל' מכרם אדמון (770 מטר מעל פני הים, רמת דלתון, גליל עליון) שהתיישן 15 חודשים בחבית עץ אלון צרפתי. פרי שחור בשל, מרוכז ועסיסי, תבלינים מתוקים וסיומת מענגת. זכה ממש לאחרונה במדליית זהב ב'סיטאדל דו וין' בבורדו.
היין נעשה מענבי מלבק מאזור עמק קדש המקראי הנטועים על אדמת טרה רוסה, והתיישן שנה בחבית עץ אלון צרפתי. יש לו צבע סגלגל, אף תבליני, פירות יער שחורים בשלים. הוא פחות מרוכז מיתר יינות הקבוצה והכי פחות טאני (מלבק הוא לא זן שמתאפיין בטאנינים מאוד בולטים). הייתי מגדיר אותו כנעים הליכות.
מלבק הזה נעשה מענבי כרם שניטע בקרבת הר ריחן, והיה בעל הארומה המתפרצת ביותר בקבוצה, שהה שנה בחבית עץ אלון. כבר באף פגשתי ניחוחות של תערובת תבלינים מתקתקים ופירות שחורים ואדומים בשלים מאוד. מלבק המיועד לאנשים שאוהבים שפע ורוצים יין מתמסר לחך.
גרסת הדרום, יקב 'רמת נגב'. מלבק מהמרתף של יקב בוטיקי צנוע, לשעבר יקב קדש ברנע. הענבים נבצרו מכרם שיזף (800 מטר מעל פני הים) והיין התיישן 16 חודשים בחבית עץ אלון צרפתי. מדובר בהפתעה של הטעימה (!). לצד כל מה שמצופה בדרך-כלל ממלבק: פרי שחור, מעט תבלין, טאנינים נמוכים-בינוניים ורוך, מופיע גם חספוס נעים ומעניין.
אז אם טרם סימנתם לעצמכם ביומן אולי כדי שתעשו זאת כאן ועכשיו, ה-17 באפריל 2018, שלא תגידו שלא אמרנו, הוא יום חגיגת המלבק הבינלאומי, בתקווה שנחגוג את היום הזה גם כאן בארץ. ועד אז כל מה שנותר לכם זה לשתות ולשתות עוד יינות מהזן הנפלא הזה, להתאהב בו ולהשיג לעצמכם סטיקר כי ברור שכולנו פשוט אוהבים מלבק.
התרעות פיקוד העורף