רגע לפני שאתם שוב מתפדחים בניסיון לחלוץ פקק מבקבוק עקשן סביב שולחן החג, תחשבו על אלה שפעם נאלצו להילחם בבקבוקי יין שנחתמו בחום, בזכוכית, בשעווה ובעוד זוועות שכאלה...
השעם, החומר שממנו עשוי הפקק הקלאסי, מגיע לבקבוק מקליפת עץ בשם אלון השעם, בזכות זה שהוא גמיש ולא חדיר לנוזלים. בקטע של איכות הסביבה, השעם מנצח את המתחרים הצעירים והמודרניים שלו – מתכת וחומרים סינתטיים כסיליקון – כי הוא חומר טבעי ואפילו מתחדש: קליפת העץ משתקמת וצומחת מחדש אחרי הקילוף. מה שכן, זה לוקח שנים, ועושה את השעם לא הכי זמין.
על רקע החסרונות האלה של השעם, מתפתח יותר ויותר בשנים האחרונות שוק של פתרונות סגירה אלטרנטיביים לבקבוקי היין. ו"מתפתח" זה אומר שכשליש מהיינות שמבוקבקים כיום כבר לא עושים את זה בשעם. העניין תופס בעיקר ביינות שמיועדים לשתייה בעודם צעירים (עד שלוש שנים מיום הולדתם, נגיד), אבל לא רק.
הקטע הוא שדווקא היתרון הזה עלול להוות בעיה. חדירה מזערית של חמצן נחשבת רצויה בכל זאת, ופקקי ההברגה אוטמים את הבקבוק בצורה די הרמטית. עדיין לא ידוע מספיק איך יתיישן יין בבקבוק בלי חמצון בכלל, אבל תסמכו על הפסיכים של עולם היין שהם יחקרו את העניין ויפתחו פתרונות טכנולוגיים לחסימה אידיאלית.
כוכבים עולים נוספים הם הפקקים הסינתטיים, שמיוצרים מסיליקון, או משבבים של חומרים מלאכותיים אחרים שנדחסו יחד. אבל הם קשים יחסית לשליפה, עד כדי כך שהם מחרבשים את הפותחן, לפעמים, ולהחזרה (לסגירת הבקבוק) הם עוד יותר קשים בגלל הגמישות שמשיבה אותם מיד למצבם המקורי.
התרעות פיקוד העורף