אור וצל: אורי חץ

טעימת יינות הסירה של היינן אורי חץ הזכירה לחיליק גורפינקל משחקים של אור וצל באומנות הקלאסית, משום שרק יינן שהוא אמן מסוגל לבטא ביינותיו את האפלולית שביין ואת זו שבנשמה...

לפני כמה שנים ביקרתי בסנקט פטרבורג, הלא היא סנט פטרסבורג, הלא היא לנינגרד. אחרי שסיימתי את חובתי - שתיית וודקה בכמויות מסחריות במזקקת 'רוסקי סטנדרט' - התפניתי לחצי יום סיור בבירה לשעבר של רוסיה, עיר יפה להפליא ואירופית למהדרין. שיאו של הסיור הנהדר הזה היה ביקור קצר במוזיאון ההרמיטאז' המפורסם, אחד המוזיאונים הגדולים והחשובים בעולם. גולת הכותרת של הביקור בהרמיטאז' היתה מבחינתי ההתבוננות הקצרה, אך המטלטלת, בכמה ציורים נהדרים ומאד חשובים של רמברנדט. התבוננות שהוכיחה לי סופית ומעל לכל ספק שעם כל הכבוד, ויש לי הרבה כזה, לאמנות מודרנית, יש דברים שאמני העבר שכחו (לו יכלו לזכור עדיין) שאמני ימינו לעולם לא יידעו. וזה באנדרסטייטמנט. כשחזרתי ארצה העליתי לפייסבוק צילום של אחד מציוריו של רמברנדט וכתבתי שכל המודרנה נשרה ממני באחת אל נוכח יצירת המופת הזו. אורי חץ, היינן המחונן של יקב 'שאטו גולן', כתב לי תגובה קצרה ואוהדת. קצת הובכתי אבל שרדתי.

כשהצעתי לו שנדבר על אורות וצללים ביין ואמנות, חייך שוב ושוב, מעבר לקו הטלפון. ויתרתי גם על זה. תודה לאל. כשהתחלתי לכתוב את הטקסט הזה, לפני חמש דקות, הבנתי שאין טעם שאנסה לשוחח עם חץ על יינותיו ואני "אנוס" למצוא את דרכי בין המילים לבד. כמו תמיד, בדרך-כלל. וטוב שכך. אין לך עונש גדול יותר כיוצר, לטעמי לפחות, מאשר להיכנע לבקשה להסביר את עצמך, במיוחד כשמדובר במשהו מופשט כמו יין. שהרי כל מה שתאמר יירשם ויוכל לשמש כנגדך. למבקר "סולחים". זה הרי תפקידו. לבלבל את המוח.

יינות הסירה של חץ, כמו כל יינותיו, יודעים לשחק את המשחק הזה, משחק שכל יין צריך לדעת לשחק ורבים כל-כך לא עושים זאת בכל זאת. משחק בין אור וצל. שהם כמובן רק משחק אחד מיני רבים שיין, במיטבו, אמור לשחק בהם. משחקים בין טבע למעשה ידי אדם, בין שמחה לעצב, בין כובד ראש לקלילות, בין אלגנטיות מהורהרת לפראות חסרת עכבות. ובמילים יותר פרוזאיות, בין מתיקות לחמיצות, פירותיות לאדמתיות, רעננות להרגשה טחובה משהו. ואפשר כמובן להמשיך כך כמעט לנצח.