אדום מול לבן: תשוקה מול מדע

אסנת גואטה השתתפה בטעימת יין מיוחדת שנערכה תחת הקונספט "תשוקה מול מדע". למרות שאישית היא מתחברת יותר לצד התחושתי, אחרי לא מעט כוסות פתאום לזהות יין דרך טבלה נראה לה לגיטימי...

לא משנה כמה נסיעות לחו"ל אני אעשה, תמיד אני אמצא את עצמי בצהרי יום, עם כוס יין לבן באמצע איזה רחוב אירופאי, נפעמת לכמה שניות על הנגישות והקלות הבלתי נסבלת של שתיית יין במדינות אחרות. כאילו איזשהו מחסום בלתי נראה מוסר ממני בשנייה שאני עוזבת את בן גוריון. בואו נודה בזה, כבר בשדה-התעופה אני מוצאת את עצמי מערה אל קרבי וויסקי ויין בדיוטי, או קונה איזה בקבוקון לטיסה. למה בארץ אני עפה על עצמי עם סטטוס מתלהב לפייסבוק מזה שאני באחת בצהריים שותה שתי כוסות יין, ולעומת זאת, שותה כבר בנונשלנטיות שני ורמוטים ב-11 בבוקר בבית-קפה ספרדי, כשמולי צלוחית של חמון וכוס יין לבן שמחכה לתורו. בדיוק נזכרתי בכך כששמעתי על סדנת יין לא שגרתית לה הוענק הטייטל: "טעימת היין האולטימטיבית: תשוקה מול מדע".

אני לא מומחית יין, ואין לי את היכולת לזהות מאיפה מגיע היין עד רמת שם משפחה של הכורם רק מלהריח או לטעום, אבל גם אין לי את ההבנה למה במדינה שלנו הכל חייב להיות עטוף בדרמה, באירוע. למה לשתות יין רק כשיוצאים לארוחת ערב ולא סתם בבית על סלט וסנדוויץ' מול הטלוויזיה כמו עם בירה. למה שתיית יין לא מוגדרת כ"כיף" והכל סביבה חייב להיות פלצני, מהודק, מפונפן ויומרני, או סתם מתלהב. יין צריך לשתות. נקודה.

השמועות סיפרו שרוני ססלוב, הייננית של יקב ססלוב לשעבר, שחיה את תחום היין כבר מעל 25 שנה, אישה גדושה באנרגיית תשוקתית ליין, מרימה סדנת טעימות קצת אחרת תחת הקונספט "תשוקה מול מדע", יחד עם גל זוהר, אחד מאנשי היין המוכרים במחוזותינו שידוע בגישה המדעית שלו שעובדת פחות על תחושות ורשמים ויותר על טכניקה ודיוק, וכל זה קורה ב-Iwsi - המרכז להדרכת יין ואלכוהול, וכשכזה דבר קורה, אני מתייצבת.

אני מודה, אני אדם פחות טכני ויותר תחושתי - מבחינתי יין זו חוויה, דרך לתקשורת. יין מעורר בי זיכרונות וטעמים חבויים, יין מייצר אצלי תחושות וסיטואציות, ולי אישית קצת קשה להפוך אותו לטכני. מצד שני, אחרי שלוש שעות ומעל 6 יינות או שאני שיכורה או שלזהות יין דרך טבלה נראה לי לפתע לגיטימי.