אבירם כץ לא נוהג לפתוח את היום עם כוס אמרונה ביד, אבל אם תצמידו לו מאמא איטלקייה, הוא מבטיח לשיר לכם אריות על הבוקר...
יין פשוט וקליל, בלי טאנינים אגרסיביים או נוכחות עץ. פרי בשל, הרבה דובדבן באף ובפה. יין לארוחה פשוטה ולא מחייבת שילך אחלה עם כמעט כל דבר מהמטבח האיטלקי. במקרה שלנו השתדך יופי למרק שעועית עשיר.
אולי היין המזוהה עם מאזי יותר מכל. מפלצת במשקל כבד של פרי עשיר ומרוכז, טאנינים בשלים, ומעט מתיקות המתגנבת לכוס. מבחינתי זה יין שקשה מאוד ללגום ממנו לבדו, אבל לצד האוכל הנכון - תבשיל בשר עשיר או ריזוטו עם אמרונה, כמו שמקובל אצלם, או לצד גבינה חריפה ובשלה דוגמת גורגונזולה, פתאום היין מקבל נופך אחר ומייצר משהו שלם והרמוני בפה, וזדיינו אם זה נשמע לכם פלצני מדי. נסו ואז דברו אתי.
ואחרי כל זה, איך לא נסיים באיזו גראפה קטנה? נכון שעיקר הפרסום של היקב הוא בשל יינותיו המוצלחים, אבל אם אני צריך לבחור בקבוק אחד מתוך הפורטפוליו שלהם אותו אקח אתי לאי בודד זה כנראה יהיה הגראפה די אמרונה סרג'ו אליגיירי (מתחילת שנות השבעים חברה משפחת בוסקאיני למשפחת אליגיירי, עוד אצולה איטלקית, צאצאיו של דאנטה). זוהי גראפה שקופה (בהזדמנות אכתוב כאן את המניפסט שלי נגד כל הגראפות המיושנות והמציקות האלו...), רכה ואלגנטית, שמתחילה כאילו מתוקה בפה ונגמרת יבשה ועם סיומת ארוכה.
התרעות פיקוד העורף