פינו גרי, זן הענבים מצפון-צרפת שחדר אל תעשיית היין האיטלקית תחת השם פינו גריג'יו, הוא זן אצילי עתיק שמגיע ממשפחה טובה. מור דניאל עושה לו כבוד, וכדאי שגם אתם...
יש שיר על מיקי, על אלינור ועל מוטי, ויש גם שירים על תל-אביב, על ירושלים, על לונדון וניו יורק. אבל הייתם מאמינים שיש גם שיר על זן ענבים? כן, כן, על זן הענבים הלבן, פינו גרי? זן ענבים שמקורו בצפון-צרפת ושחדר אל תעשיית היין האיטלקית תחת השם פינו גריג'יו. אז זהו שמאחורי השיר הזה עומדת לא אחרת מאשר ליידי גאגא שכתבה שיר לכבוד חברה קרובה שנפטרה בהשראת הזן הזה שהיה אהוב עליה כל-כך – "גריג'יו גירלס", שיר מתוך האלבום החמישי שלה, ג'ואן.
בשם האהבה
אגב, מקור הזן הזה ככל הנראה בצפון-צרפת, בבורגון או באלזס, מקום בו בוקבק לראשונה במאה ה-16 על-ידי גנרל בצבא הרומי תחת השם "טוקאי ד'אלזס". הוא בחר בשם הזה כי רצה להנציח את אהבתו הגדולה ליינות הטוקאי ההונגריים שהיו פופולאריים מאוד באותה העת בצרפת. בשנת 1993 נפתח דיון באיחוד האירופי על הבעייתיות שבכפילות בשמות והחל משנת 2007 מבוקבקים יינות הזן מאלזס תחת השם פינו גרי בלבד (!).
כצאצא למשפחת הפינו התמקם לו האפור בדיוק באמצע, בין הפינו האדום לבין הפינו הלבן. אם הצבע של גרגר פינו נואר הוא סגלגל הנוטה לכחלחל, והצבע של גרגר הפינו בלאן הוא לבנבן הנוטה לצהבהב, אז צבעו של גרגר הפינו גרי מטעה ביותר, משום שהוא נע בין אפרפר לבין ורדרד ובקלות ניתן להתבלבל ולבצור אתו כפינו נואר, בעיקר אם בשנה חמה ובשלה עסקינן.
הבורגנות מחייבת
אבל עזבו הכל, לכולם ברור שהזן הזה חייב לעצור לרגע ולהגיד תודה לתעשיית היין האיטלקית שלקחה אותו תחת חסותה, עיצבה אותו מחדש על-מנת להתאימו לצרכי הגיאוגרפיה והצרכן, נתנה לו שם מקומי (פינו גריג'יו), העלתה את קרנו לפסגות חדשות, והפכה אותו לסופר סטאר. בשנות השבעים המאוחרות הוא התחיל להימזג לכוס האמריקאית ומשם הדרך היתה קצרה.
כיבוש נאור
זה לא סתם עוד פינו-גרי אלזסי, זה פינו מעשה ידיה של אחת המשפחות החשובות והאצילות בחבל שפרט לקפדנות ולדיוק מתאפיינים יינותיה בפוטנציאל יישון חסרי תקדים ובביקוש מטורף בקרב אספני יין ברחבי העולם. היקב הזה נוסד בשנת 1612 על-ידי נזירים קפוצ'ינים ובשנת 1898 נרכש על-ידי משפחת פאלר שמובילה אותו עד היום, תחת השרביט הניהולי של מאדם פאלר ושתי בנותיה.
כמה עשיר הפינו גרי הזה, פשוט מיליונר! מרוכז פרי, אלגנטי ובעל גוף מלא, פשוט השאיר אותי פעור פה. הענבים עבור יין זה נבצרו מכרם קלו דה קפוצ'ין בשיא בשלותם כשהם נגועים מעט בוטריטיס, עובדה שחיזקה את האופי הארומטי של היין הזה ואת המרקם הקרמי שלו.
אני כל הזמן שואל את עצמי איזה זן לא גדל באזור המטורף הזה של לנגדוק רוסיון שבדרום-צרפת, אזור היין הגדול של המדינה, מגרש המשחקים של לא מעט ייננים. בשנים האחרונות הפך לה ז'אמל למותג יין צרפתי מוביל בארץ בזכות ולא בחסד, מדובר ביינות שמספקים תמורה בלתי רגילה למחיר שלהם, מקדשים את הפרי, מנגישים אותו ומגישים אותו בפשטות רבה ומתגמלת. הכי קרוב לגרסאות הישראליות של הזן, וזה, כמובן, לא מפתיע, ים-תיכון, פרי נעים, חומציות קלה מאוד, נגיש וכיפי.
הפינו גרג'יו של הזה הוא חלק מהקבוצה הראשונה שמניתי - מינרלי ויבש. מדובר באחד מהיצרנים היותר מעניינים והעטורים שפועלים באזור מונטלצ'ינו שמדרום לסיינה. הפינו גריג'יו שלו מגיע מכרם אורגני בגבעות השמשיות של סנט'אנטימו (DOC) בגובה של כ-250 מטר מעל פני הים. זהו אחד מיינות הפינו גריג'יו הוותיקים ביותר על המדף כאן אצלנו ולא בכדי. גוף מלא, מאוזן, מינרליות נפלאה, חמיצות כובשת, תפוח ירוק טרי.
הפינו גריג'יו של קאוויט הוא חלק מהקבוצה השנייה שמניתי - פירותי ויבש. הוא מגיע מיקב שנוסד בשנת 1950 ומאגד בתוכו שני שליש מייצור היין באזור טרנטינו שבצפון-איטליה (חלק מאזור גדול יותר המכונה טרנטינו אלטו אדיג'ה). הסיפורים האלה על קואופרטיבים גדולים של כורמים שכל אחד מביא את מה שגדל אצלו וביחד מייצרים יין, תמיד מרגשים אותי. במקרה הזה מדובר על כחמשת אלפים מגדלים שהתחשק להם להתאגד ולאחד כוחות. בדרך-כלל המבנים השיתופיים מהסוג הזה מולידים יינות תמורה לכסף! בדיוק מה שיש לנו כאן. גוף קל יחסית, רענן, פירותי ונמרץ.
קבלו את הפינו גרי הראשון בישראל במחיאות כפיים סוערות (!). דלתון היה היקב הראשון שהרים את הכפפה, אזר אומץ ובקבק פינו גרי זני מענבי כרם הנטוע בסמוך לקיבוץ משגב עם שבאצבע הגליל. גובהו 750 מטר מעל פני הים והוא נטוע על אדמת טרה-רוסה במדרון צפון-מזרחי תלול. חלקת הפינו גרי ניטעה בשנת 2010 והבציר הראשון מיבולה התקיים בשנת 2014. היין הזה מאוד רענן, גוף קל עד בינוני, ארומה של פרי לבן ופרחי הדר, קליל יותר מקודמו, אך עדיין מעט שמנמן ומהנה ביותר.
יקב אסף מגולל את סיפורה של משפחה שעסקה שנים בכורמות ומכרה את תוצרתה ליקבים אחרים בארץ, עד לתפנית שהובילה להחלטה לעשות לביתה ולייצר יין מענבי כרמיה. החל משנת 1997 נכנס היקב הזה לשוק המקומי ומאז אסף קדם ובנו מגישים לנו יינות נפלאים, עשירים ואקספרסיביים, שפשוט קשה לעמוד בפניהם. ענבי הפינו גרי עבור יין זה הגיעו מחלקה שנמצאת בבעלות ישירה של המשפחה, ליד קדמת צבי שברמת-הגולן, בגובה 550 מטר מעל פני הים. היין הזה מרוכז פרי, בעל חמיצות נפלאה שמאפשרת להכיל את כל השפע הזה, ולו סיומת מתקתקה. לחלוטין מושלם לחך ישראלי.
היקב הישראלי היחיד שבחר לבקבק את היין תחת השם פינו גריג'יו ולא פינו גרי. הקריצה לארץ המגף תמיד היתה מנת חלקו של לוריא, יקב ישראלי ששוכן בקרבת ספסופה שבגליל העליון. היקב נוסד בשנת 2006 על-ידי היינן הצעיר גידי סיידא, ומתבסס על ענבי הכרם המשפחתי שמנוהל על ידי האב, יוסף סיידא, מוותיקי הכורמים באזור.
ענבי הפינו גריג'יו ליין זה גדלו למרגלות הר מירון, בגובה 870 מטר מעל פני הים, על קרקעות המשלבות בזלת, גיר וטרה-רוסה. היין מתאפיין בשפע פרי, גוף מלא ומעט מינרליות. מאוד ייחודי לעומת שאר היינות הישראליים שבקטגוריה, אולי כי ריגשה אותי העובדה שניתן לו השם האיטלקי של הזן שפחות מקבעת את השותה לסגנון הצרפתי והפחות מושג.
גדולות ונצורות כבר נכתב ועוד ייכתב על היקב הישראלי הקסום הזה, שחוץ מהמון קפדנות, שאפתנות ואהבה, הוא עושה מלאכתו נאמנה ומצליח להוביל את הבשורה הלבנה אל כוס היין הישראלי. היין הזה הוא היחידי כאן שמלמד אותנו על ההתנהגות של הזן הזה בתוך בלנד, או במילים אחרות, איך פינו גרי מסתדר לו בדינמיקה קבוצתית ולא כשכל הבמה פנויה ומחכה רק לו.
היין הזה הוא בלנד של ריזלינג, סמיון ופינו גרי, שהתיישן שבעה חודשים, מחציתו בחביות עץ ומחציתו בנירוסטה. צמד הזנים האחרון הוא האחראי על עיצוב הגוף ביין הזה והם עושים את זה פשוט מדהים. הפינו גרי המגיע מגפנים בוגרות ממנזר בלטרון, תורם ליין המון ריכוז, טעמי פירות לבנים טרופיים, טוהר ודיוק.
המסקנה שלי מהטעימה הזאת היא שבין האדום לבין הלבן כדאי לבחור באפור, או אולי לתת לו הזדמנות. בין האלזסי והסלובני, מלאי הגוף, העשירים והפרחוניים, לבין הגרסאות האיטלקיות הפירותיות והקלילות יותר מצאתי מגוון יינות ישראליים שמשיבים מלחמה שערה. זהו זן ענבים שהתעשייה הישראלית מתעסקת בו לא מעט ותוהה על קנקנו, ובהחלט מגיע לו. הוא גמיש וורסטילי, ילד טוב שפשוט מאפשר לגיאוגרפיה, לאקלים ולאדמה לעשות בו כרצונם והתוצאות מדברות בעד עצמן - יינות לבנים שפשוט מזל שקיימים שם על המדף.
התרעות פיקוד העורף