כבר לא ממזר
ומה אצלנו?
הפטיט סירה החל את חייו כאן בשנות השבעים. נטיעה לא נכונה, גפנים צעירות מדי, השקיה מאסיבית שנועדה לשם לקבלת יבול רב וחוסר ביקוש ליינות איכות יקרים הביאו לתוצאה עלובה למדי ולמוניטין די מחורבן. הראשון שהתייחס אליו ברצינות היה יאיר מרגלית שטיפח כרם ותיק ומוזנח של פטיט סירה והכניס את יבולו המועט אל יין הספיישל רזרב שלו. התוצאה הייתה מרשימה עד מאד - הפטיט סירה נתן את כל מה שציפו ממנו, כוח, צבע וטאנינים נושכים. בשילוב הקברנה, התוצאה הייתה מרשימה עד מהממת. בתחילת שנות התשעים היה זה היין המרשים ביותר שיוצר בארץ. את המהלך העיקרי עבור הזן עשה אסף פז בתחילת שנות האלפיים. בהיותו יינן ביקבי כרמל, הוא הציל יבול יוצא מן הכלל של פטיט סירה, שכמו רבים וטובים באותה תקופה, פשוט נשפך אל בור הקליטה והעניק צבע ליינות בסיסיים. האדון פז הגן עליו בגופו והיין שייצר ממנו היה הראשון שמשך תשומת הלב אל הזן. במקביל ייצר הפז הקטן פטיט סירה משובח ביקב ויתקין המשפחתי, וכפי הנראה בעתיד הלא רחוק תוענק לו מדליית הצלת שמו של הפטיט סירה בישראל. בשנים האחרונות מייצרים ממנו כמה ייננים יינות מרשימים עד מאד, בעיקר ביקבים קטנים, אך לא רק, כשביניהם יקב ויתקין, סוסון ים, כרם מונטיפיורי הצעיר (שם הוא מהווה את היין המרשים ביותר במגוון היינות), יקב רקנאטי (שלראשונה השנה ניתק ממנו את הזינפנדל בצורה מוחלטת וייצר ממנו מפלצת יין עצומה ואדירה), ויקבי כרמל (שבמסגרת סדרה האזורית ייצרו ממנו את אחד מיינות הפטיט סירה האהובים עלי, שללא כל ספק נותן את התמורה הטובה ביותר עבור כסף ביינות מהזן הזה). חזק ואמץ מר פטיט סירה, תן לנו עוד מריכוזך וממתיקות פירותיך.
התרעות פיקוד העורף