הזמן הוורוד: יינות רוזה

אנשים, תחזיקו חזק: יאיר גת טעם עשרה יינות רוזה ו... אהב את כולם. אנחנו רק שמים את זה כאן...

"ילד תעצור". זינקתי מהכיסא והתקדמתי במהירות בין החוגגים שהיו מפוזרים על הדשא, דורך על רגל פה, דוחף מרפק שם. הילד נעצר והסתובב אלי. ביד שלו היתה כוס חד-פעמית שקופה, מלאה בנוזל ורוד. 'זה מה שחסר לי', חשבתי, שכמה ילדים יתעלפו באמצע מסיבת יום העצמאות כי הם שתו מהרוזה שהבאתי...

שאלתי אותו מה יש לו בכוס. הוא הסתכל עלי כמו שמסתכלים על דוד מבוגר ולא ממש בסדר וענה: "פטל. מה אתה רוצה?". "תביא לטעום שנייה". הוא הבין שאני לא מתכוון לעזוב ונתן לי את הכוס. היה שם פטל. אחר כך הוא הסביר לי את מקור הטעות. ממש ליד הגיגית עם היין והקרח, עמד מכל גדול עם מיץ פטל שמישהו הכין מראש. מצטער שהבהלתי אותך ילד ומקווה שלא הרסתי לך את המסיבה.

אז בצבע הם באמת דומים קצת לפטל. לפעמים גם בריח, בטעם ובאחוז האלכוהול, אבל זה בדיוק מה שהופך את היינות הוורודים למהנים כל-כך בימים חמים. לקראת הימים הנוראים הללו טעמתי כמה וכמה יינות רוזה ואני חושב שלפחות מבחינתי מדובר בתקדים: אהבתי את כולם.