לשרון דרוקר יש אח אחד מפורסם מאוד, ועוד אח, הצעיר בשלישייה, אלמוני לגמרי במחוזותינו, אבל יש הסכמה בין שרון ורביב, על כך שאלירן, עובד בכיר בגוגל, הוא בעצם הכי מוצלח בשלישייה. לא מזמן נסעה חבורת האחים הזאת לאתונה, ובטיסה, כמו תמיד אצל ישראלים, הנוסעים נטפלו לרביב עם שאלות על פוליטיקה, ביבי ומה יהיה, ואת שרון שאלו מה יהיה בכדורסל. רק אלירן נח לו בשלווה במושבו.
אני פוגש את שרון דרוקר, מאמן נבחרת הנשים של ישראל, מספר ימים אחרי הדחתה של הנבחרת מהיורו־באסקט, שהתקיים בתל אביב ובסלובניה במשותף. שלושה הפסדים לבלגיה, איטליה וצ'כיה סיימו את האפיזודה הקצרה של הנבחרת, והצטרפו לשרשרת הפסדים בלתי נגמרת - 25 כישלונות רצופים בטורניר. למעשה, נבחרת הנשים לא ניצחה בטורניר מאז 1991 - לפני 32 שנה. למיקרופונים אמר דרוקר בסיום המשחק: “שמח שהשתתפנו וראינו איך זה באמת צריך להיראות. הבנות ייקחו מזה הרבה. היו פה ציפיות, גם שלי, שננצח ונעלה שלב, אבל כשראיתי את היריבות והגודל - הבנתי שיש עוד הרבה עבודה".
זה לא מובן מאליו שדרוקר, 56, מאמן בכיר בכדורסל כאן, עם 16 קבוצות שאותן אימן, ארבע זכיות בתארים אירופיים, חמש עליות לפיינל פור בזירה המקומית ושתי זכיות כמאמן העונה, ייקח על עצמו משימה כפוית טובה בזירה זרה לו - אימון נשים, שמעולם לא חווה עד אז. אבל חברו משה ויינקרנץ, ראש אגף הנשים באיגוד הכדורסל, רתם אותו למשימה, ושרון הרים את הכפפה.
כדורסל נשים זה משהו אחר, מעיד דרוקר. פחות אתלטי מהגברים, בלי אלי הופים, בלי דאנקים והרבה פחות אחד על אחד. שם המשחק הוא קבוצתיות, ומי שהיום היא המודל המדליק ביבשת, זו דווקא בלגיה ודור הזהב שלה, שמפרקת את כל יריבותיה.
העובדה שישראל אירחה את אליפות אירופה הבטיחה לה השתתפות אוטומטית, כי מבחינת הרמה היא לא הייתה אמורה להיות שם. השחקניות אהבו שאחד כמו שרון, אושיה רצינית מהגברים, הצטרף אליהן לתת כתף: “אני לא מומחה בנשים, הגעתי אליהן משומקום, מהצד, בלי דעות קדומות, לא יודע כלום עליהן, אבל ידעתי גם להחמיא וגם להיכנס בהן כשצריך. ישבתי שעות עם אלי רבי שמבין הכל בנשים, עם ויינקרנץ, עם המנהלת אלונה חליווה, ששולטת ביבשת, ועשינו ראיונות עם השחקניות, הלכתי למשחקים והיה לידי רועי לזר".
דרוקר הוא סוס ותיק באורווה כאן. הגיע עם רעננה, גליל עליון, הפועל ירושלים ומכבי ראשל"צ לפיינל פור. בעונת הקורונה הציל את בני הרצליה מירידה בעונת הישרדות יוצאת דופן. יום אחד הגיע לאימון שם, ופתאום נשכב על הפרקט והתמוטט. האבחנה הייתה קורונה והיעדרות של חודש מהמגרש. בזירה האירופית הישג השיא שלו היה זכייה בגביע יול"ב ב־2004 עם הפועל ירושלים אחרי ניצחון מזהיר על ריאל מדריד. הוא זכה ב־2007 באליפות בלגיה עם אוסטנד, ושנה אחר כך לקח איתה גביע. שנה אחרי הזכייה עם ירושלים, קיבל הצעה מאוראל גרייט הרוסית, וזכה איתה ביורוקאפ צ'לנג'. כאמור, רשימת הקבוצות כמעט בלתי נגמרת, וכמעט שלא אימן באף קבוצה פעמיים. ככה הוא אוהב, לחיות, להסתובב, להתחבר לקהילה המקומית ואז להמשיך לנדוד.
את העונה האחרונה פתח בהפועל חיפה, ולמרות הרבה ניצוצות טובים שיכלו להתפתח לעונה מוצלחת, לא סיים שם, שוב בגלל מכת פציעות שפירקה לו את הקבוצה. הוא מודה שיכול להיות בדיעבד שהבוס שלו בחיפה, יובל רוסמן, צדק שזר נוסף זו מדרגה משמעותית, אבל זה נוגד את כל החזון שלו שמדבר על קבוצה ישראלית שמחוזקת בזרים, ולא להפך. הוא מסתכל על העונה הזאת, ולמרות ההו־הא של ארבע הגדולות - מכבי והפועל ת"א, ירושלים וחולון - דרוקר אהב בכלל את גליל עליון של ברק פלג, שהיה פעם שחקן שלו: “המון קבוצות הלכו לחמישה זרים, כולל קבוצות שהסמל המסחרי שלהן היה ישראלים - גלבוע גליל, אילת ונס ציונה. עם כל הכבוד לספידי סמית או ווייד בולדווין, אני נהנה לראות את רועי הובר, איתי מושקוביץ, לוטן אמסלם, יהלי מלמד או נמרוד לוי. ההישגים שלי כמאמן היו בקבוצות עם זהות ישראלית, כמו רעננה ואילת עם אבי בן שימול, עידן זלמנסון, רפי מנקו, יונתן שולדנברנד ופרדריק בורדיון".
בכדורסל הישראלי, אם אתה לא מאמן במכבי ת"א או בירושלים, הדאגה לפרנסה לא עוזבת וצריך לחבוש כמה כובעים. אז ישנו הכובע בנבחרת הנשים, ודרוקר הוא גם עוזרו של אריאל בית הלחמי בנבחרת הגברים. הוא הגיע כמועמד לאימון בנבחרת ובא לראיון אצל ראשי האיגוד עמירם הלוי, יענקל'ה בן שושן ועמוס פרישמן. שש שנים בחו"ל והיכרות מעמיקה עם הכדורסל הישראלי נתנו לו עמדת פתיחה יפה, אבל הבחירה הייתה בבית הלחמי.
הוא גרוש מהדס, שיחד הביאו לעולם את הבכורה עמית, 27, שהיא דוגמנית וסטודנטית לתקשורת ושיווק בסמינר הקיבוצים, ואת תומר, 24, סטודנט לפסיכולוגיה במכללה למנהל בראשון לציון. אמו ציפי, שניהלה 20 שנה בית ספר בנוה מונסון ואחרי הפרישה עשתה דוקטורט בפילוסופיה וחינוך, הייתה לוקחת את נכדיה וטסה איתם לחו״ל, לבקר אותו במקומות שבהם עבד. תומר שיחק ואימן בגבעתיים בליגה הארצית, ואביו אומר עליו שהוא קבוצתי מדי עם יד שמאל וקליעה טובה: “אני תמיד אומר לו ‘תפסיק למסור לכולם', אבל כולם אוהבים אותו".
יהל בן ה־8 הוא בנו מציפי קרליק, ובשל גילו הצעיר שרון הפסיק לחפש יעדים מעבר לים, כמו שהוא אוהב. אבל בגדול, הרפתקאות זה הוא. למשל, ב־2011 הוא קיבל טלפון מהמנג'ר לשעבר של מילאנו, ז'אן מריה ויצ'רקה, שלקח עליו את מונטגרנרו הקטנה בליגה האיטלקית הראשונה. דרוקר עזב בדיוק את אריס סלוניקי כי לא היה שם כסף, מונטגרנרו הייתה על סף ירידת ליגה, ודרוקר הוזעק לשם שלושה מחזורים לסוף. הוא לקח איתו מאריס את פי.ג'יי טאקר, אותו טאקר שהוביל את הפועל חולון לאליפות היסטורית שלוש שנים קודם לכן. מה שהדליק אותו במיוחד היה שהעיר הייתה אימפריה של כל מותגי הנעליים שיש, ודרוקר ידוע כאימלדה מרקוס של הכדורסל פה, עם מאות זוגות בארונות: “כל אימון הביאו לי זוג חדש, לקבוצה היה גם ספונסר נעליים. השתגעתי מזה. בסוף נשארנו ליגה".
התרעות פיקוד העורף