נעמי איתן, כמעט 15, היא שחקנית קריקט מצטיינת מגיל 7, חברת נבחרת הקריקט של ישראל לנוער וחברת נבחרת ישראל. בראשית השבוע התייצבה באימון של הנבחרת במגרש האימונים בלוד, בדיוק כפי שעשתה בשנים האחרונות. היא מכירה כל מילימטר במגרש הזה. בחודשיים האחרונים, מאז שהתבשרה עם חבריה לנבחרת על השתתפותם הצפויה במכבייה ה־20, היא מתאמנת חמש פעמים בשבוע לקראת האירוע היהודי־ציוני הבינלאומי הגדול ביותר, שיארח כ־10,000 ספורטאים וכ־22 אלף חובבי ספורט נוספים מ־80 מדינות. כמגישה ושחקנית שדה, איתן שולטת במשחק היטב ובדרישות שהוא מציב בפניה. "צריך להיות בכושר כי יש הרבה ריצה, צריך להיות עם כישורי תפיסה – שזה לא פשוט כמו שזה נראה. זה קשה וכואב ובעיקר", היא מסבירה, "צריך להיות חזקה כדי לזרוק את הכדור, צריך להתאמן הרבה על הגשות ומבחינה טקטית, צריך לראות את הכדור והאם החובט צופה את מה שאת מגישה ולאן את מכוונת את הכדור. צריך לדעת גם לגוון".
אך האימון בראשית השבוע היה שונה. את צהלות התכנסות השחקנים החליפו קולות של אכזבה. עד היום המגדר של נעמי היה שקוף לחבריה. מאז שאנשי המכבייה בישרו לה שלא תשתתף במשחקי הקריקט במכבייה כיוון שהיא בת, נקבה - זה השתנה. את המכה הזו גם מגישה מיומנת כמוה לא חזתה. "אמא שלי אמרה לי שיש לה הודעה מצערת ושיכול להיות שהמכבייה לא תאשר לי להשתתף כי אני בת בקבוצה של בנים, והם טוענים שיש חוק לגבי זה, ושאני לא יכולה לשחק. הייתי מאוד מופתעת, וגם החברים שלי לנבחרת. הם חשבו שזו ממש לא סיבה לכך שאני לא אשחק", היא אומרת.
באמצעות עו"ד גלי עציון, הגיש הארגון נעמת בראשות גליה וולוך עם אמה של נעמי, כרמל איתן, ונעמי עצמה, בקשה לבית המשפט לשנות את ההחלטה. זה לא עזר. הבקשה נדחתה ביום ראשון האחרון על ידי השופטת רחל ברקאי בבית המשפט המחוזי בתל אביב. "אין לראות בסירוב להתיר למבקשת להשתתף בתחרויות במסגרת קבוצת נערים, משום סירוב הנגוע באפליה", נכתב בהחלטה. "להפך, היענות לבקשה, שיש בה לסטות מהוראות התקנון, עלולה ליצור דווקא אפליה כלפי כל הנערות האחרות ברחבי הקהילות המשתתפות בתחרויות אשר נמנעה מהן האפשרות להשתתף בקבוצה מעורבת".
ברשת כבר מסתובבת עצומה, שעליה חתמו עד כה כ־2,000 איש - כמעט כפול מהיעד שהוצב (1,000 חתימות). החותמים מביעים בעצומה את התנגדותם להחלטת בית המשפט, והכריזו כי אם לא תעלה איתן למגרש עם הנבחרת שלה, לא יגיעו למשחקים ולא יצפו בהם בטלוויזיה ובאמצעים האחרים. "מי שיושיב את נעמי על הספסל יוריד אותנו מכל מדיה אפשרית לצפייה ולהשתתפות קהל במכבייה", נכתב בה. "אנו מודיעות ומודיעים כי נעשה כל מה שאפשר כדי לשכנע אחרות ואחרים כי האירוע נגוע בשוביניזם מובהק, מוטה ומפלה, ונפעל לשכנע אחרים להדיר את עצמם בכל דרך מהאירוע. הדרתה של נעמי היא הדרה של כולנו מהמכבייה".
איתן נולדה וגדלה בצפון תל אביב, ועולה לכיתה י' בבית הספר אנקורי. לקריקט נחשפה בבית הספר לטבע, סביבה וחברה, בשיעור ספורט בכיתה ג', כשיוני סידלבסקי, מאמן קבוצת הקריקט בתל אביב, העביר עם המורה לספורט שיעור. "משם זה התפתח לחוג של אחרי שעות הלימודים ולאימונים מסודרים", היא מספרת. "לנבחרת ישראל לנוער בקריקט התקבלתי לפני כשלושה חודשים, עם עוד שלושה שחקנים תל־אביביים", 15 שחקנים בסך הכל, מתוכם 11 על מהמגרש וארבעה על תקן מחליפים.
ההתרגשות הגדולה לקראת המכבייה שבפתח הזרימה עוד אדרנלין. "הצופים שלנו באימונים סיפרו לי שזה נורא מרגש ושזו חוויה מיוחדת שלא כולם זוכים לה", היא מספרת. "חיכיתי לזה כי שמעתי כמה זה נפלא גם בשביל המדינה וגם בשביל עצמי כמובן. ממש התרגשתי כשהודיעו לי שהתקבלתי לנבחרת. עכשיו אני לא יכולה לשחק, אבל אני חלק מהנבחרת בכל זאת והנבחרת שלי משחקת. זה גם משהו".
המאבק על שוויון זכויות לא זר לה. אמה, כרמל איתן, היא הדוברת של נעמת בשלושת העשורים האחרונים, ובכל זאת, ההפתעה גדולה. "גדלתי על זה בבית כי אמא שלי עובדת בזה, שמעתי סיפורים והייתי מודעת לדברים שקורים עם נשים ולקשיים של נשים בעולם מכל הכיוונים", היא מספרת. "עכשיו זה נהיה יותר מציאותי, כי זה קרה לי. זו הסיבה לכך שכתבתי במכתב שהוגש לבית המשפט: 'תמיד האמנתי לאמא והאמנתי בעצמי. הייתי בטוחה שאם אתמיד ואתאמן ואשקיע, השמיים הם הגבול. אבל עכשיו אני יודעת שלבנות יש גבול מאוד ברור, והוא בכלל לא מתקרב לשמיים'".
"שוויון בין נשים לגברים, אבל אין את זה. עובדה שעובדים על זה. עובדות, יותר נכון. לא חשבתי שלא ייתנו לי לשחק. הייתי ממש אופטימית".
"אני אמשיך לשחק קריקט או בספורט אחר, אולי אגרוף תאילנדי, ואמשיך להשתתף בתחרויות. לרגע לא חשבתי שאעזוב את הקריקט. מה בכל זאת מחזק אותי? ראיתי שאין נבחרת בנות בקריקט ואני רוצה להקים נבחרת כזו לכל הגילים. אני יודעת על כמה בנות שמשחקות, יש ילדות קטנות שיוני מאמן ואני משוכנעת שהן ימשיכו לשחק, ויש לי חברה נוספת שרוצה לשחק בעקבות הסיפור שלי".
כשאנגלים מבקשים לומר שפעולה מסוימת אינה נאותה, הם אומרים: "זה לא קריקט". הקריקט נחשב על ידי חסידיו הנלהבים לאמת מידה שעל פיה אפשר לשפוט מעשים – לחיוב או לשלילה. "ההחלטה העגומה של בית המשפט הנשענת על נימוקים ביורוקרטיים פוגעת בספורט הנשים בישראל בכלל ובענף הקריקט בפרט", אומרת יו״ר נעמת גליה וולוך. "בעוד שבכל העולם נערכים ניסיונות לשבור את תקרת הזכוכית, החלטת השופטת מחזקת אותה ויוצקת עליה בטון".
"משפטים זה עולם גמיש. השאלה מאיזו זווית אתה בא", מוסיפה עו"ד עציון. "במקרה הזה, המכבייה רק דאגה לומר למה לא. יותר מזה, ארגון הקריקט הבינלאומי שפנינו אליו סבר שצריך למצוא פה פתרון קצר מועד. מה שהכעיס אותי מאוד זו השתיקה הרועמת של 'אתנה' (הפרויקט הלאומי לקידום ספורט נשים) ושל שרת התרבות והספורט. זה בסדר אם הן היו חושבות שאנחנו טועות, אבל שיגידו את זה. בלוח הזמנים שנוצר זה לא פרקטי להגיש ערעור, אבל אני כן חושבת שהמכבייה יכולה לרדת מהעץ. אני באה מבית מכביסטי. לא רק שאני הולכת להחרים את כל משחקי המכבייה, מפעל שממומן מכספי משלם המסים, אשתדל לראות מי מפרסם אצלם ואשתדל לא לקנות מאף אחד מהמפרסמים. זו תעודת עניות. אני חושבת שהמכבייה פספסה פה בענק".
התרעות פיקוד העורף