הערב יתחולל נס: באצטדיון המטופח בניס שבדרום צרפת יתקיים משחק במסגרת שמינית גמר אליפות אירופה בכדורגל. מצד אחד תעמוד אנגליה, שמייצגת 54 מיליון תושבים, ומצד אחר איסלנד, מדינת אי שמאכלסת כ־330 אלף תושבים בלבד.
האיסלנדים ראו קשר ישיר בין פעילות ספורטיבית להתרחקות מסמים, ומכיוון שספורט גם ידוע כגורם למצב רוח משופר, 90% מהצעירים מתמחים אפילו בשני ענפים כדי לצלוח את החורף הקשה, שרובו אפל וקודר. הכדורגל תמיד היה הכי פופולרי, אבל במשך שנים רחוק מלהיות הישגי.
לקראת תחילת שנות האלפיים המצב הכלכלי של איסלנד היה בשמיים. ענף הדיג, העיסוק המרכזי באי, זכה לעדנה, והבורסה פרחה. לפני עשר שנים היא נחשבה לאחת המדינות עם רמת החיים מהגבוהות בעולם, השלישית בתמ”ג (תוצר מקומי גולמי) לנפש. כל מה שנדרש הוא לבחור במה להשקיע את הכסף. ואז עלה הרעיון לפתח את הכדורגל. בגלל תנאי האקלים, הקמת מגרשים רגילים לא מועילה, אבל בניית מגרשים בתוך מבנים יכולה בהחלט לפתור בעיות.
כמעט בכל כפר יש מגרש ומאמן מוסמך. על פי השיטה האיסלנדית, לא מנפים מהקבוצה את הפחות טובים, אלא משאירים אותם בתקווה שתהיה להם פריחה מאוחרת כמו שהייתה לאלפרד פינבוגאסון, שהצטרף למועדון בריידבליק המקומי בגיל 15 ומצא את עצמו בריאל סוסיאדד, מהליגה הבכירה בספרד.
את כוכב הנבחרת האיסלנדית, גילפי סיגורדסון, סחבה האקדמיה לנוער של רדינג האנגלית כבר כשהיה בן 15, והיום הוא משחק בסוונסי, מהליגה הבכירה באי הבריטי. למעשה, אף אחד מהנבחרת שתשחק הערב בצרפת לא נשאר בליגה האיסלנדית. כולם פרחו ועברו לשחק מעבר לים, רובם בשוודיה.
“נלחמנו בשביל המדינה שלנו”, אמר בסיום הקפטן, ארון גונארסון. “אני עד עכשיו לא מבין איך עשינו את זה. לקחנו את הדרייב מהטירוף האיסלנדי”. הערב שוב תילחם איסלנד נגד כל הסיכויים, והפעם מול כוכבי־העל של אנגליה הגדולה. לידי, במשחק ההיסטורי, ישב עיתונאי בריטי שקפץ משמחה כשהתברר שנבחרתו תשחק נגד היריבה הפצפונת, אבל אני במקומו הייתי חושב פעמיים אם לחגוג.
התרעות פיקוד העורף