במשך ארבעה משחקים קינאתי בוויקינגים מאיסלנד. בכל זאת, מדינה קטנטונת ואוכלוסייה איכותית. לא הבנתי למה הרצל היה חייב לשלוח אותנו דווקא לפלשתינה ובמקביל חשבתי שאם אנחנו היינו חיים באיסלנד, לבטח היינו משמידים את המדינה עם זיהום אוויר, גניבות, מרכזי מפלגה וחרדים שהיו רוצים להכשיר את הגייזרים. כל מיני שרלטנים היו מסבירים את האור הנצחי בקיץ ואת החושך הנצחי בחורף כסוג של אלוהות שהתגלתה ליהודים בעקבות עשר המכות. חושך היה שם, לא? אז קצת פקפקתי בהתאמה שלנו לאי הזה, מה עוד שבעיר השנייה בגודלה שם יש רק 24 תאי מאסר בכלא העירוני. ואם יש עודף באסירים, הם מקבלים פתק עד שיתפנה מקום. אצלנו אוכלוסיית האסירים היא כ־30 אלף, יש מצוקת תאים, ועוד כ־50 אלף היו צריכים להיות בפנים, אבל סגרו עסקות טיעון, כופר ובעיקר כושר. אז האי לא מתאים לנו מהסיבות שצוינו לעיל, אבל לפנטז זו הרי ברירת המחדל שקיימת בספורט הישראלי. אז הפנטזיה נמשכה גם לפני המשחק מול צרפת ברבע הגמר.
בכל אופן, אותי זה לא מעניין, כי מחר אני וולשי. אם זכרוני אינו מטעני, וויילס דורגה רביעית בבית של נבחרת היאהוד במוקדמות. בלגיה, בוסניה וישראל דורגו לפניה. הפרשנים הרהיבו עוז לנתח את היריבות ולקבוע שאנחנו והם בשוויון כוחות. אם זה לא היה עצוב, אולי זה היה מצחיק. אבל זה עצוב.
התרעות פיקוד העורף