אוהדי נבחרות ארגנטינה וצרפת בישראל כבר סופרים את השעות עד לשעה 17:00 היום, אז שחקני הנבחרות יתייצבו באצטדיון לוסייל בקטאר למשחק הגמר של המונדיאל. "אני וכל החברים שלי שרופים על ארגנטינה", אומר מתן יעקובסון, 28, מראשון לציון, בעלים של חברת "דיגיטק השכלה פרקטית". "אני לא ארגנטינאי, אבל לחלק מהחברים שלי יש שורשים שם. אפילו קשה לי לתאר לך איזה תחושות עברו לנו בגוף בשבוע האחרון כשמסי נתן את הגולים שלו. אני בטוח שבגמר הוא ייתן את הדם שלו על המגרש, פשוט אין דרך אחרת. זה לקחת את המונדיאל".
לא עצמתי עין
"כבר הרבה מאוד שנים, מאז שמראדונה הכניס את השער עם היד ומאז שמסי התחיל לשחק, אני אוהד את נבחרת ארגנטינה", אומר סמי ונטורה, 83, פנסיונר מהדיור המוגן "אחוזת פולג". "אני רואה את כל המשחקים של נבחרת ארגנטינה, עוקב אחרי השחקנים שמשחקים ביומיום בקבוצות אחרות ברחבי העולם. לא מפספס אף משחק. את חצי הגמר ראיתי באולם ההרצאות בדיור המוגן. הביאו לנו כיבוד, בירה. היו יריבויות בין האנשים, אבל הכל ברוח טובה וחברית".
"אני אוהד ברצלונה. בשנת 2005 עלה שחקן לבוגרים של ברצלונה בשם ליונל מסי. היום כבר כולם מכירים אותו. מאז אני וכל החברים התחלנו לאהוד את מסי, וזה אומר את נבחרת ארגנטינה", מספר אבי צדקה, 31, מומחה לשיווק ברשתות החברתיות, מבת ים. "בעשור האחרון טסנו חמש פעמים לחו"ל במיוחד לראות את מסי משחק בנבחרת ארגנטינה. הפכנו ממש אוהדי ארגנטינה בגללו. אנחנו אוהדים את ארגנטינה בקטע מטורף. לחצי הגמר התקבצנו כ־50 חבר'ה בבית של מישהו בחולון. היה מקרן, עשינו ממש הפקה. אחרי שארגנטינה עלתה לגמר, פשוט לא עצמתי עין. לא ישנתי בלילה, לא נרדמתי מהטירוף".
בצד השני של המתרס אוהדי צרפת בישראל מצפים בכיליון עיניים לניצחון קבוצתם. "נולדתי בצרפת", מספר וורן הבבו, 31, אנליסט, מרמת גן. "בגיל שנה עליתי ארצה. כל המשפחה של אבא שלי חיה בצרפת. אבא התחתן עם ישראלית ובא לחיות בארץ. מגיל קטן אני צופה בכל המשחקים של צרפת בטורנירים שונים - מונדיאל, יורו, משחקי ידידות. בכל טורניר אני קונה חולצה של צרפת דרך חברים או דרך אתרים שונים, וכמובן גם הולך לבר שרואים בו משחקים. גדלתי על הנבחרת הזאת בגלל אבא. אבא שלי נכח בלא מעט משחקים של נבחרת צרפת, אני צופה בהם על המסך. את הגמר אני מתכנן לראות בבר בתל אביב".
"המונדיאל הראשון שראיתי היה בשנת 1970. בשלב הזה נבחרת צרפת עוד לא הייתה דומיננטית כמו שהיא היום. הכדורגל הצרפתי התחיל להתעורר עם הכדורגלן מישל פלאטיני. בעיקר זכור המונדיאל של 1982 שבו צרפת הייתה נהדרת והפסידה במשחק דרמטי בחצי הגמר נגד גרמניה. בשנת 1984 נבחרת צרפת זכתה בגמר היורו עם פלאטיני הגדול".
למרות שעזב את צרפת לפני שנים רבות, חדד נשאר נאמן למרסיי ולנבחרת צרפת. "אני צופה בטלוויזיה בכל המשחקים", הוא אומר. "למשל במונדיאל 1986 במקסיקו, הייתי מתעורר בלילות לראות משחקים של נבחרת צרפת שהיו באמצע הלילה".
קשה ומעניין
"אני בשביל צרפת מאה אחוז. אנחנו הקבוצה הכי טובה בעולם, אין עלינו בכלל", אומר אלון זריבי, 22, סטודנט, מתל אביב. "נולדתי בפריז, בגיל 15 הגעתי לארץ. מגיל אפס התחברתי לכדורגל והייתי צופה במשחקים של נבחרת צרפת. לא הייתי מפספס אף משחק של הנבחרת. יצא לי כמה פעמים לראות אותם גם באצטדיון. את חצי הגמר ראיתי בבית קפה בנמל תל אביב. חצי היו שם בעד צרפת, חצי בעד מרוקו. כשניצחנו, הייתי הכי שמח בעולם. היינו יותר חזקים מהקבוצה השנייה. אבל עכשיו הולך להיות משחק עוד יותר קשה ומעניין".
התרעות פיקוד העורף